מרמיטה

טום וויטס בהופעה מ-74, פחות או יותר עם צאת האלבום השני שלו. פעם עם גיטרה, פעם עם פסנתר ופעם בלי כלום (בביצוע יוצא דופן ל"יהלומים על השמשה"). כמה מהמוצדקים ביותר שבין שיריו נמצאים פה ובינהם, מדי פעם, בדיחות מוזרות,סיפורים אפלוליים.

Tom Waits / Live at Ebbetts Field – October 8th 1974
Year: 1974

1.  I Hope That I Don't Fall In Love With You

2.  San Diego Serenade

3.  Good Night Loving Trail

4.  Diamonds On My Windshield

5.  Ice Cream Man

6.  Please Call Me Baby

7.  Better Off Without A Wife

8.  The Ghost Of Saturday Night

9.  Big Joe & Phantom 309

10.  SemiSuite

11.  Ol' 55

12.  On A Foggy Night

13.  Martha

להורדה

רב אמר: שלוש תרדמות הן:
תרדמת שינה;
ותרדמת נבואה;
ותרדמת מרמיטה.

תרדמת שינה, (בראשית ג): ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן.
תרדמת נבואה, (שם טו): ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם.
תרדמת מרמיטה, (שמואל א כו): אין רואה ואין יודע ואין מקיץ כי כולם ישנים, כי תרדמת ה' נפלה עליהם.

והנה הן לפניכם להקת "האחיות פיסורה" בשירן הנהדר: טחורים בגיל שלושים

אם המנזר, אם הנזירות, אימי הן היו פונות אליה אילו לא היו שתקניות כל כך, באהבה וחרדה, בחיל ורעדה. היא אכן הייתה טובה אך גם קשוחה וקפדנית. לאליזבת היא הרשתה קצת יותר מלכולן, הן חשבוה למפגרת מן ההתחלה ולכן גם לא ניסו ללמד אותה שוב דבר ואם גם היו רוצות, איך אפשר במנזר של שתקניות. היא עשתה סיבוב במנזר, עברה בין החצרות, בחדר הכביסה, בבוסתנים המוצלים, במרתף, במסדרונות ובחדרים והגיע למטבח. משם היא עברה לחדר האוכל וממנו המשיכה למחסן הירקות. היא לא ידעה שאליזבת נמצאת שם, היא גם לא ידעה מה היא עושה, למעשה, היא לא ממש חשבה שיצר כזה עלול להתעורר ביום מין הימים באליזבת והיא בטח לא חשבה שכבר התעורר. היא נכנסה לתוך המחסן ושם ראתה את אליזבת שרועה על הרצפה, כששמלתה הבלויה מופשלת ושתי ידיה מושטות אל בין הרגליים. יד אחת אוחזת בקישוא והשנייה מפשקת. אם המנזר לא ידעה את נפשה, אליזבת פלטה אנחת סיפוק ארוכה, פקחה את עיניה וראתה מולה את אם המנזר בפה פעור ומבט חיוור. היא שמטה את ראשה על שק אורז גדול מסרבת להסב חזרה את שמלתה בהפגנתיות ומביטה אל תוך עיניה של אם המנזר. לפתע ראתה את מחשבותיה, את כמיהתה למלפפונים חמוצים וריבה, את סלידתה מהמחסן הזה, המעופש והלח, את הסבל הנוראי שמסב לה החום הקשה ואת געגועיה לימים בהם עוד חשה מעט תשוקה אמיתית בוערת בעצמותיה. היא המשיכה להביט לה לתוך העיניים וראתה אותן מתגלגלות בחוריהן ונוזל סמיך ואפור מלווה בדם נוזל מתוך האוזניים. היא מתה כעבור שתי דקות. אליזבת קמה והחלה ללכת. דרומה.

החום הכבד הזה, ממש מעיק על הלנה. היא כולה מתנפחת וכל הקונסטרוקציה המשוכללת של פרוטזות האלומיניום מתחילה ללחוץ עליה. הלחץ, החום, הזיעה וחוסר העונים הזה מוציא לה את החשק לחיות. עוד דקה, בשעה אחת ושלושים אמורה להגיע הפיסיותרפיסטית שלה. בסופו של דבר, היא איחרה בשלושים דקות, נכנסה בלי לדפוק בדלת ישר אל תוך חדרה של הלנה. בלי לומר מילה, היא החלה להפשיט את הלנה על המיטה המיוחדת שלה, את המכנסיים הקצרים עם השרוולים התפורים בקצה המכסים על ישבן א-סימטרי וקונסטרוקציה של אלומיניום תעופתי. היא פשטה גם את חולצתה דרך הזרועות המעוותות וחלצה את שדייה המפוארים מתוך חזיית תחרה שחורה. האריג הזה ממנו עשויה החזייה היה נעים כל כך למגע והיא השעתה אותה באצבעותיה מספר שניות טרם שהשליכה אותה בצד החדר. הלנה הביטה בה כמצפה למשהו, אצבעות ידיה רעדו, היא נשמה נשימות ארוכות ועמוקות, ופטמותיה הזדקרו והתקשו. הפיסיותרפיסטית הביטה בה ישר לתוך העיניים התרחקה צעד אחד אחורה ואמרה:

- הלנה, אנחנו לא יכולות להמשיך עם זה, אני אישה נשואה, אני לא עומדת בזה יותר.

- אבל את הבטחת לי, אמרת שתמיד תהיי איתי, שלעולם לא תעזבי אותי…

- אני עדיין אשאר איתך, אבל אני חייבות להפסיק עם הפגישות האלו…

- מה זה האלו, איזה מין דבר זה "אלו", אני אוהבת אותך, אני רוצה אותך !

- אני אוהבת אותך גם, אבל לא ככה. אולי נצא להסתובב, ביחד, גלידה וסרט או משהו כזה.

- כן בטח, את רוצה שכולם יביטו בי בפחד ורחמים, ובך בהערצה. יחשבו להם כל המטומטמים האלו, כמה שאני מסכנה וכמה את אצילת נפש שאת לוקחת איתך יצור מעוות שכמוני.

- לא נכון! לא נכון!

צרחה הפיסיותרפיסטית והחלה לבכות. הלנה, שנבהלה קצת מכל ההתרחשות הזאת הביטה אל הפיסיותרפיסטית עמוק פנימה אל תוך עיניה הדומעות. ולפתע ראתה את מחשבותיה, את עצב הגדול ששורר בליבה, את התסכול מבעלה, את האהבה הגדולה כלפיה וכמובן את תשוקותיה האפלות ביותר. היא הביטה לה לתוך העיניים וראתה אותן מתגלגלות בחוריהן ונוזל סמיך ואפור מלווה בדם נוזל מתוך האוזניים. היא מתה כעבור שתי דקות. הלנה התלבשה בקושי רב, זקפה את מיטתה החשמלית והחליקה אל תוך הקלנועית שלה והחלה בנסיעה. דרומה.

הלנה בדרכה דרומה על הקלנועית משננת שירים מפרי עטה.

בפעם הראשונה מזה זמן רב יוסי חש כמעט אופטימי, או לפחות לא ממש פסימי. מחר הוא הולך להשתחרר בבקו"ם. הוא כבר לא יכול היה לחכות, אבל הוא חיכה, כאילו שהייתה לו ברירה. צף מול מסך הטלוויזיה, רואה את כל הזבל שנשפך ממנו, מעמיס את המוח הרדום שלו בכמות אינסופית של אינפורמציה מיותרת. לבסוף הגיע הרגע, הוא קם באותו הבוקר, שתה תה וכרסם עוגיית קוואקר יבשה. הוא לקת את האוטובוס מהתחנה שקרובה לבית, היה חם בחוץ, חם מאוד. הוא נזכר במעורפל ששמע משהו בתחזית על יום חם במיוחד. הוא הגיע בזמן טוב, היה יחסית ריק והכל הלך כמו שצריך, שעה וחצי אחרי שהוא נכנס הוא כבר סיים ויצא. איך שהוא עבר את השער התנפלה עליו דיילת של קופת חולים כללית ודייל של בנק לאומי.

יש לנו מבצע הצטרפות..

חשבון חייל משוחרר…

דמי ביטוח זולים במיוחד…

ללא עמלות לשנתיים…

שיננית חינם פעם בשנה…

תיק צד אופנתי במתנה…

סופשבוע בריאותי בצימר…

רק תחתום כאן בבקשה…

וגם כאן וכאן וכאן…

את לא רואה שאת מפריעה…

אבל אני הייתי קודם… 

ממממממ בלה בלה בלה, סתם מפריעה..

חזיר שוביניסט…

יוסי הסתכל עליהם וראה את מחשבותיהם, את תשוקתו של דייל הבנק לשדיה של דיילת קופת החולים, את תשוקת הדיילת כלפי עצמו. הוא לא ידע מה לעשות, הסמיק אך לא השפיל את מבטו, הוא הביט להם בעיניים וראה אותן מתגלגלות בחוריהן ונוזל סמיך ואפור מלווה בדם נוזל להם מתוך האוזניים. הם מתו כעבור שתי דקות. יוסי החל ללכת ברגל. דרומה

יוסי, בדרכו דרומה דקה אחרי התקרית המוזרה.