מרמיטה

3.

- תל אביב?
- כן…
- מתי אתה יוצא?
- כשאני מלא
- כמה יש בפנים?
- חמש
- כמה צריך?
- עוד חמש, איתך ארבע
- כמה זמן עוד זה ייקח?
- וואללה לא יודע, כמה שאלות יש לכם היום בחיי, אתה עולה או מה?

הוא עלה על המונית והתיישב בפינת הספסל האחורי, זו המרוחקת ביותר מהנהג. בידו שקית ניילון חומה ותפוחה משטרות כסף, הוא פתח את השקית והפריד את השטרות לפי סוג המטבע, שקלים, דולרים ויורו. לאחר מכן הוא סידר כל סוג של שטרות בסדר עולה לפי ערך השטר. הוא גילגל את ערמות השטרות, קשר כל אחת בגומייה כחולה ותחב את הגלילים השמנים בכיסו. את השקית הוא זרק מהחלון. הטלפון שלו צילצל.

- הלו
- כן זה אני
- מה קרה לו הפעם למנוול הזה
- סיפורים יש לו זה חנטריש
- לא אני שם עוד רק שעה בערך
- מה זה ?!
- לא, בשום אופן, אתה שומע אותי, אני צריך את הארגזים האלו היום, לא מחר ולא מחרתיים
- תגיד לבן שרמוטה הזה שאם הארגזים עם הבטטות לא מגיעים היום בזמן הוא גמור
- גמור אתה שומע, אני יכול לפרק לו את העסק והוא יודע את זה
- כן כן בטח סיפורים יש לו זה מאנייק
-יאללה חג שמח

הוא ניתק בכעס וסינן מבין שיניו, "כוסשלאימשלומנאייק". נוסעים נוספים הגיעו ועלו, הרכב התמלא והתחיל לנסוע. טיפות קטנות על השמשה, הכבישים עדיין ריקים, הוא כבר ביציאה מהעיר, הירידות התלולות והנוף שנראה ונעלם לחילופין. המערב נראה כולו שרוי בתוך ענן אפור, והרכב נוסע ישר לתוכו. הסטודנט נרדם ברגע שעון לאחור על כיסאו, פיו פעור והוא מזיל ריר ומחרחר בקול רם. משמאלו על הספסל האחורי, בחורה שחורה בלבוש לבן שלא מפסיקה לדבר בטלפון בשפת אמה, שגם היא אינה ברורה לנהג, ומימינו, איש גבוה שעיר ורחב כתפיים במעיל דובון כחול קורא בברית החדשה. צילצול טלפון נשמע, הסטודנט ניעור משנתו

- כן
- אני בדיוק על המונית עכשיו
- אני מאוד מתגעגע
- כן, רק יצאנו
- רק עוד שעה מותק
- אני גם, את…
- ואת, את עדיין יש בך את זה, את המבט החי הזה בעיניים כמו שיש לילדים כשהם רואים משהו חדש. וגם את, בדיוק כמוהם, נפגעת עמוק כל כך מכל גילוי מחריד של המציאות האנושית, באופן שברור שהוא מזיק ונצרב
- הלו, הלו…

השיחה ניתקה.
 
הטלפון צלצל שוב והוא ענה
- אני לא יודע מה קרה, לרגע נבהלתי…
- טוב
- אני מבין
- אולי כדאי באמת

- ידידים
- לא
- את כנראה צודקת

מגלגל השטרות חייך בסיפוק הוא חשב לעצמו כמה הם פריארים כל הגברים הצעירים והרגישים האלו ואיזה מין עולם דפוק זה שהם חיים בו. הוא כיחכך בגרונו וניסה לירוק דרך חריץ קטן בחלון, הוא פיספס וגוש ירקרק אפרפר זלג לו על השימשה.

2.

- תל אביב?
- כן…
- כמה?
- עשרים
- יש הנחה לסטודנטים?
- לא
- אני מבין
- טוב, אתה עולה או מה? קר לי ככה, גם לאנשים פה בפנים.
- טוב בסדר, אבל דע לך שזה לא בסדר שאין אצלכם הנחה לסטודנטים
- יאללה תעלה ואל תבלבל את המוח, נודניק.
הסטודנט התיישב בספסל האחורי במושב השני משמאל. הטלפון שלו צלצל והוא ענה בקול חלש שבקושי נשמע בתחילה אבל הלך והתגבר. "תשמע זה לא שיש לי משהו נגד עורכי דין, בכלל לא, אני אפילו מכיר כמה באופן אישי ונכון שיש ביניהם טיפוסים מפוקפקים, אבל רובם סבבה. אבל הם חברה צעירים, לא בעלי השפעה או משהו כזה. כשאני חושב על זה שיש לנו עורך דין בתור ראש ממשלה, אז אני חושב שיותר גרוע מזה לא יכול להיות. אתה תגיד לי? מה יכול להיות יותר גרוע מזה? מה? נהג מונית? מוכר בטטות? גנרל? מה? תאמין לי, להם אני מאמין יותר!

- תל אביב?
- כן…
- בו חמודי, עולים

היא משכה גבר שעיר גדול מידות ועב כרס אחריה, "בוא כבר נו…"  נעלי העקב שלה כמעט ונשברו על המדרגה הראשונה, "בוא כבר עלה, קר לי בחוץ", היא התיישבה על יד החלון והוא לידה בשתיקה.

- כמה זה לאחד? שאלה
- עשרים. ענה הנהג

- תו לו ארבעים וחמש שקל. היא ציוותה על עב הכרס שאיתה הוא הוציא ארבעים שקלים מהארנק, תפח לנהג על הכתף, ותחב לו את שני שטרות הירקרקים ליד.

- תודה. ענה הנהג
- בכיף. ענתה
- מה איתך מה אתה שותק ככה, אתה מפחיד את האנשים פה בחיי
- אממ…
- תראה אני לא יכולה ככה עם כל השתיקות האלו שלך, אתה לא מדבר איתי, אתה לא אומר לי מילה במשך ימים שלמים, כל מה שמעניין אותך זה סקס ואוכל, אז מה אם יש לך זין כזה גדול שלא מפסיק לעמוד, אתה חושב שזה מספיק? שאני לא יעזוב אותך בגלל זה? ואתמול חצי שעה מצצתי לך ואחרי עוד זיינתי אותי בתחת עד שהתפרקתי לגמרי, אני בקושי מצליחה לעמוד ואתה, כלום, נאדה, אף מילה. אני יודעת כבר שאתה בכלל לא אוהב אותי יותר… כלב חרמן שכמוך
- אממ…
היא פרצה בבכי מר וצווחני והחלה להכות את השעיר גדול המידות שלצידה בעזרת תיק היד השחור והמבריק שלה. הזוג האסיאתי לא ממש הבין במה מדובר ולכן, ככל הנראה, המשיך את שיחתו תוך התעלמות מוחלטת מהמתרחש סביבו. לעומתם, שאר הנוכחים, קרי הנהג והסטודנט, חיפשו את הנקודות החיוורות ביותר שעל תקרת המכונית כדי לבהות בהן. חמש דקות מאוחר יותר היא הייתה רדומה על הכתף השעירה שלו ומורחת את האיפור המוגזם שלה על חולצתו.

 1.

ארבע ארבעים וחמש בבוקר, השעון מצלצל. קם, מתלבש חם, מכין קפה על הגז, מוזג לתוך ספל גדול עם מכסה ויוצא. בחוץ הכל אפור, השמיים והארץ וכל צבאם, הולך בין הטיפות ולתוכן ונכנס לתוך הטרנזיט הגדולה והצהובה. הוא מתניע וכל הטכנולוגיה הזאת שסובבת אותו מתעוררת לחיים בצלצולים וצפצופים, הוא אוחז בקשר וקורא לתוכו בקול אדיש ומנומנם:
- קחחחחק – בוקר טוב
- קחחחחק – הי, מי זה אוסקר?
- קחחחחק – כן מנדלבאום זה אני
- קחחחחק – בוקר טוב , רציתי לדבר איתך
- קחחחחק – טוב לשמוע אותך, כן מנדלבאום אני מקשיב
- קחחחחק – תראה, בפעם הבאה שיש לך בעיות עם ההנהלה תגיד לי ישר. אתה כל פעם קובע שטויות עם עזרא ואז הוא דופק אותנו, אני יש לי פה לקוחות לשרת, זה אי אפשר ככה. אני, אני אתקשר ליונתן, אני אזמין את שתי ההנהלות פה למסעדה אצלנו, נשב, נזמין אוכל, שתייה, תהיה אווירה טובה ונפתור את כל העניינים אחת ולתמיד.
- קחחחחק – מה אתה מנסה להגיד לי? אה, מנדלבאום?
הוא התעצבן, פתח חפיסת סיגריות חדשה, הוציא אחת והדליק עם המצת של האוטו. הוא פתח קצת את החלון והרגיש את האוויר הקר שנכנס, הידק את הכובע לראש והמשיך לנסוע…
- קחחחחק – תשמע אוסקר, זה לא אישי נגדך, אבל אתה גרמת לנו נזקים וצריך לטפל בזה עכשיו.
- קחחחחק – טוב תשמע אני מתחיל לאסוף, אחר כך…
הוא הנמיך אץ הקשר וירק החוצה דרך החלון את משקעי הלילה האחרון. ראשוני הנוסעים החלו להגיח, זוג זקנים אסיאתים במעילים שחורים עולים, שואלים כמה ולאן ומתיישבים מאחורי הנהג. הוא כיבה את הסיגריה, נשף את העשן האחרון דרך החלון וסגר אותו. יום שישי בבוקר, זה הולך להיות יום ארוך.
- קחחחחק – הם מתעקשים על שש-עשרה, ואני לא הייתי מסכים לזה…
הוא הנמיך את הקשר עד הסוף וטיפל בנוסעים, אמר להם בוקר טוב מאולץ ולקח עשרים שקלים מכל אחד. הם רואים את מבטו הכבוי מבעד למראה ומסתכלים זו על זה בעיניים, נשענים לאחור ומנסים להירדם.
- סליחה לאן זה?
- תל-אביב, כתוב על האוטו!
- אה סליחה אני צריך לבית שמש, מה העצבים על הבוקר?
הוא סגר אץ הדלת בטריקה, זוג האסיאתים התעורר בבהלה, הם הסתכלו זו לזה בעיניים והתחילו לדבר בשקט ובמהירות יוצאת דופן. הוא ניסה להבין על מה הם מדברים, לקלוט מילים, אבל הוא לא הבין כלום וזה הטריד אותו. הם לא הפסיקו לדבר כך עד שהם ירדו מהאוטו בסוף הנסיעה. מתוך שקית שחורה הם הוציאו אריזת וואקום ועליה ציורי תמנונים שמחים וורדרדים. הגבר פתח את האריזה באדינות והאוטו הוצף בריח חריף של ג'ינג'ר.