מרמיטה

בפרקים הקודמים:

מלכישוע – I

מלכישוע – II

מלכישוע – III

מלכישוע -IV

מלכישוע -V

בחלומו הטוב ביותר של מלכישוע: הוא חולם על להיות כמו כולם, להיות אדם רגיל.

בכי: של תינוק

יללה: של חתולה מיוחמת

קול: של גבר צעיר עם צינון קל

לחישה: של סוטה מין

אנחה: של קילקול קיבה

גניחה: של סרט פורנו דל תקציב

שירה: של חקלאי מצרי בשנת בצורת

"והיום אצלנו באולפן, מתארחת לבלובית גרשקוביצסקי. לולבית עברה הרבה בחיים הקצרים שלה. אימא שלה מתה בלידתה ומאביה היא התייתמה בגיל שנתיים. אבא שלה היה איש קטן וטיפש שמת צעיר וחסר כל בגלל עניין עלוב כל כך שאפילו הנייר לא מסוגל להכילו. היא נשלחה למנזר שם האחיות הזניחו אותה והתעללו בה בכל דרך אפשרית, בגיל 16 היא ברחה וחייה שנתיים ברחובות עד שמצא אותה אוליגרך שאסף אותה לביתו וכלא אותה איתו שם שלוש שנים. בסוף היא ברחה כשהיא בהריון מתקדם ותינוק בן חצי שנה קשור על הגב. היום היא נמצאת במעון לנשים אומללות לאחר שילדיה נלקחו למשפחה אומנת והיא ניסתה להתאבד. ובכן לבלובית, מה את פפססס… …קקקקקחחחחקקחקחקחקק… פסססססס…בימים האחרונים ?"

" קקקקקחחחחקקחקחקחקק… פסססססס… אני מה אני יודעת, יש לי מין סיוט כזה שאני די אובססבית עליו כבר די הרבה זמן שבו מישהו מאוד קרוב אלי, מישהו שאני מאוד אוהבת, מת. ואז אני חושבת על איך שזה נודע לי ומה אני הייתי עושה, מה היה קורה לי וכל החרא הזה. ולפעמים אני כל כך אובססיבית שאני מתחילה לחשוב שיש בזה גם אלמנט ייחול, שאני גם מייחלת לכך שזה יקרה. וככל שאני חושבת על זה יותר אני מגיעה למסקנה שאני פשוט מפחדת. אני מפחדת מהאהבה שלי, מהתלות …. קקחחחחחק… אחחחח… פסססססססססססססססס… ואז הוא תפס שאני… קקחחחחחק… אחחחח… פסססססססססססססססס… פוינג!" הרדיו שוב השתתק ברגע ההכי מעניין ופקידת הקבלה של "מרפאה לרפואה ספלטית – דר' פקבוקי הגדול" החלה לגדף ולקלל.

- כוס עומו הרדיו הזה, והמקום המחורבן הזה גם כן, לא קולטים פה כלום. זין, זין, זין על המקום הארור הזה.

בדיוק באותו הרגע נכנס מלכישוע למרפאה.

- סליחה, מתי אפשר לראות את הדר'?

- את הדר' אתה רוצה חמוד? תיכף נראה מה אפשר לעשות בשבילך. אבל תגיד רגע, איך זה נראה עלי אה? כרגע מרחתי את זה, תראה!

- איך מה נראה?

- אתה לא רואה את מה שמרחתי עכשיו?

- לא, לא רואה שום דבר מרוח

- הנה תראה פה יטמבל! אתה לא רואה שמרחתי?

- אה, בכלל לא רואים את זה, זה שקוף

- כן ברור, בכוונה קניתי בצבע שקוף

- מה זאת אומרת" צבע שקוף"? שקוף זה לא צבע, זה רק שקוף

- בטח שזה צבע, אתה לא רואה? כתוב על האריזה: צבע: שקוף!

- אבל איך יכול להיות משהו עם צבע להיות שקוף

- כי זה הצבע שלו, שקוף!

- המוח שלך שקוף

- אימא שלך שקופה

מלכישוע נכנע לפקידת הקבלה והודה בתבוסה

- את צודקת, זה צבע שקוף, ובאמת יפות הציפורניים שלך עם הלק השקוף והנצנצים המוזהבים.

- טוב, טוב בסדר הבנתי אותך, יאללה שב

אבל מלכישוע המשיך…

- וזה נראה ממש טוב על העור השזוף והחלק שלך, ולשיער השחור החלק והשופע שלך… זה מתאים לעיני האיזמרגד שלך , ולשפתי הארגמן שלך…

מלכישוע, כמו שאומרים, לא ידע מאיפה זה יצא לו פתאום וישר נכנס ללחץ כשהבין את מה שעשה. למזלו את הפקידה זה לא הרשים כלל.

- טוב יאללה תפסיק לבלבל את המוח, תשב פה על הספסל, יש מגזינים והשירותים בקצה המסדרון בצד ימין, הדר' יקרה לך כשהוא יהיה מוכן לקבל אותך.

מלכישוע התיישב מבולבל בחדר הקבלה על כורסה נוחה ורכה. מולו, קצת באלכסון ימינה ניצבה הדלת לחדרו של הדר'. הוא השפיל מבט וחיכה בסבלנות כשלושים דקות. במשך כל הזמן הזה, עבר לדלת, נשמע שיחה שהלכה והפכה סוערת יותר ויותרוהתפתחה עד כדי וויכוח קולני ואפילו בעל אופי אלים דרך דלתו של הדר'. מלכישוע לא הצליח להבין מילה בהתחלה, אבל לפי איך שזה נשמע, זה נשמע רע. לאט לאט עוצמת הקול עלתה ואיתה גם מידת ההקשבה של מלכישוע. כשלבסוף כבר אפשר היה להבין את המתחולל שם בפנים.

"אני רוצה תחת כמו של קיילי, שדיים כמו של דנוטה וכוס כמו של צ'יצ'ולינה, אתה מבין?! אם אתה לא יכול לעשות את זה אני הולכת לדר' גראופלברג הקליניקה שלו ממש קרובה, רק מעבר לכביש, חצי שעה ויש לי הצעת מחיר" הצעקות כבר נשמעו היטב מבעד לדלתו של דר' פקבוקי, מלכישוע ישב בשקט וחיכה והקשיב קשב רב למתרחש. הדלת נפתחה ומתוך החדר של הרופא יצאה אישה קטנה, נראת כבת חמישים ומשהו, רזה מאוד, די מקומטת, אפורה וכפופה. היא העיפה מבט במלכישוע והוא הבחין בדמעות בעינייה. מלכישוע השפיל את עייניו אך הרגיש שהיא מסתכלת עליו, היא נעמדה מולו ונעצה בו מבטים. מלכישוע הרים את הראש וראה אותה מולו, היא תקעה בו מבט והוא ראה בבירור את העיניים המטורפות והאדומות מבכי. היא שאלה אותו

- בת כמה אני נראת לך. אה? תגיד את האמת. כמה אה?

- …אאאהההה…… הההממםםםם….תראי… אני לא

- יאללה תענה כבר, נו כבר, נו תרים את הראש שלך, תסתכל עלי תראה אותי, תראה איך הציצי שלי עוד עומד ואיזה ירכיים רזות יש לי…

היא הרימה את החצאית וחשפה זוג רגליים שדופות, סדוקות עור ובולטות וורידים. היא כבר עמדה להרים את חולצתה תוך כדי שהיא צועקת…

- תראה נו, תראה, עכשיו אתה תראה איזה בטן שטוחה יש לי, וציצי שלא מהעולם הזה.

מלכישוע כבר היה די מבוהל והבין שהוא חייב לפעול ומהר

-  לא לא לא, אין צורך

הוא אמר

- רואים שאת צעירה ,לא יודע, נגיד אולי עשרים וחמש…

היא הסתובבה חזרה אל החדר של הרופא וצעקה אליו

- אתה שומע מה הוא אמר, עשרים וחמש! אני לא מבינה מה הבעיה שלך, אתה לא צריך כמעט לעשות שום דבר. שיפוץ קטן, בחיי… אתה פשוט אפס פחדן!

בדיוק כשמלכישוע החליט לברוח משם היא פתאות צעקה "שלום ולהתראות" והסתלקה.

- בוא, בוא כבר, אני יודע שאתה שם

צעק הרופא אל מלכישוע. מלכישוע לא ידע מה לעשות, הוא קם וברגע האחרון הוא החליט להיכנס לחדר הרופא ולא לברוח הביתה.

- מה הבעיה חבריקו, אני מקווה שלא נבהלת ממנה, היא תמיד ככה, באה צועקת ופתאום הולכת.

דר' פקבוקי התרווח בכורסתו ומזג לעצמו כוסית. הוא הביט במלכישוע, בחן אותו טוב טוב, והוא ישר ידע שיש כאן עניין עם מורכבות ריגשית מאוד גדולה. לבושו ושפת הגוף של מלכישוע הסגירו אותו לחלוטין.

- אל תדאג זה בסך הכל מיץ תפוחים, אני לא שותה בעבודה

- דר', אני באתי אליך בעניין מסויים מאוד, זה משהו שאני דוחה מאז שנולדתי…

דר' פקבוקי הקשיב בריכוז רב, יש שהיו אומרים שדר' פקבוקי עשה אוזניו כאפרכסת, אבל אני מעדיף לא להשתמש בביטוי הזה. הוא קצת אינפנטילי. בכל אופן הדר' ניסה להתרכז ככל שיוכל כדי שיוכל להבין את דיבורו המהוסס של מלכישוע. באתו הזמן מלכישוע פסק לדבר והחל להוריד את נעליו. נעל אחר נעל ואז בהססנות הולכת וגוברת גם את הגרביים. אחת אחרי השניה הן ירדו והרופא הבין את הכל.

- נמאס לך להיות הברווזון המכוער אה? אין בעיה חבוב כאן תקבל בדיוק מה שאתה צריך במחיר ללא תחרות ושירות במהירות.

- רק רגע דר' זה לא הכל

אמר מלכישוע והוריד גם את המכנסיים והתחתונים שלו ונעמד מבוייש עוד יותר מול הדר' וסינן כמעט בלחש

- אתה רואה דר', גם בזה צריך לטפל.

הדר' הנהן בהבנה, התקרב אל מלכישוע ובחן ביסודיות את מצבו המורכב של מלכישוע. הוא הוציא מתוך המגירה שלו מצלמה דיגיטלית וצילם את מה שנראה לו חשוב מכל זווית אפשרית. לאחר כמה דקות הוא התיישב חזרה חיבר את המצלמה למחשב שלו ואמר למלכישוע שהוא יכול להתלבש. הדר' העלה את התמונות על המחשב והמשיך לבחון את ענייניו של מלכישוע בדקדקנות. לפתע עלה רעיון מבריק במוחו של הדר'.

- שמע, אה.. מלכישוע, אני יודע מה צריך לעשות, למעשה זה פשוט מאוד

- כן דר'? מה עושים? תגיד לי

- ובכן מלכישוע זה זה באמת פשוט, אנחנו נכניס אותך לחדר הניתוח, נסיר את פיסת העור המיותרת מכף הרגל שלך וישר, ללא שהות, נפרוס אותה ונשתיל אותה במקום שבו היא דרושה . אתה מבין, יש אצלך מקרה קלאסי שבו בעיה אחת היא הפתרון של השניה.

- וואוו דר' זה נשמע מצויין.

- כן, כן. גש אל הפקידה המטומטמת שלי ותקבע תור לשבוע הבא לבדיקה מקיפה, מדידות והכנות ואז כבר נקבע מועד לניתוח.

מלכישוע יצא מהמשרד שמח וטוב לב ופנה אל פקידת הקבלה

- הדר' אמר לי לקבוע תור לשבוע הבא

- וואללה, הדר' אמר לך, ומה נראה לך שאני עושה כל מה שהוא אומר?

- כן

- אז זהו שלא, פעם הוא ביקש ממני לנקות לו את השטיח של הכניסה חמשרד אותה יודע מה עשיתי?

- לא, מה עשית?

- חירבנתי לו על השטיח, המניוק.

- יופי, עכשי את מוכנה לקבוע לי תור?

- טוב בסדר, תבוע יום שלישי הבא, ב 12:45 ותביא איתך פנקס צ'קים, אתה תזדקק לו

- טוב, קבענו.

מלכישוע הרגיש טוב במיוחד, למעשה הוא לא ממש זכר מתי בפעם האחרונה הוא הרגיש כל כך טוב. הוא הרגיש שהביטחון העצמי שלו גבוהה כמו שהוא לא היה מעולם. אז הוא החליט לנסות את מה שלא ניסה מימיו, הוא החליט להזמין את הפקידה לצאת איתו.

- תגידי איך קוראים לך בכלל

- אני ? אני קוראים לי לואיזה או לואיז בפי החבר'ה. אתה חבר'ה?

- לא נראה לי שאני חבר'ה אבל מה את אומרת על מחר בערב, אולי נצא לאיזה מקום?

בדיוק באותו הרגע קיבלה לואיז את התמונות של מלכישוע שהדר' צילם לפני מספר דקות אל המחשב שלה כדי שתסדר אותן בתיק שלו שהיא בדיוק פתחה. לואיז הביטה בתמונות, במלכישוע ואז שוב בתמונות ולא ידעה מה לענות. מצד אחד הוא נראה לה חמוד הטיפוס המוזר הזה שמפלרטט איתה פתאום, מצד שני, התמונות האלו היו די מטרידות. היא נזכרה בסבתא שלה שתמיד מזכירה לה שגם היא לא מושלמת ומנדנדת לה שתתחתן כבר. וכשהיא מספרת לה על עוד חבר לשעבר, הסבתא טוענת בפנייה ש"לכולם יש שם אותו דבר בין הרגליים, מה את חושבת שעוד תמצאי שם? יהלומים"

- טוב סבבה, מחר בשמונה

צבע אהוב: ירוק זרחני

בגד אהוב: פיג'מה שסבתו קנתה לו ב'אתא' עוד כשהיה ילד קטן. כשבועיים לאחר שקיבל את המתנה הנפלאה נפטרה סבתו לאחר שהאחות בבית האבות בו שהתה התבלבלה בין האנטיביוטיקה הנוזלית של הסבתא ובין דגימות הצואה הנוזליות להחריד של שותפתה לחדר.

משאלת לב: לפגוש את נאדיה קומנצ'י, ואפילו להיות בן זוגה

פחד בלתי מוסבר: עכבישים, נשים עם חזה גדול מאוד וחובשי מדים בעלי דרגה ושפם.

משקה חם מועדף: תה ליפטון מהקופסא הצהובה והתיונים של גרם ורבע. שני סוכר.

משקה אלכוהולי מועדף: בירה מכבי.

מרק מועדף: מרק קרם כרוב.

מאכל אהוב: בורקס עם רוטב פטריות, כמו שהיו מגישים במסעדה האהובה עליו "ביס לכל כיס".

פאנטזיה קולינרית: אכול כפי יכולתך במקבילה של צפון הנגב לרשת האמריקאית המצליחה "הוטרס", הלא היא "בז'ז'ים".

מלכישוע ואליקו היו נשארים חברים לנצח ולפרקים נראה היה שכך זה אכן הולך להיות. למען האמת זה בדיוק מה שהיה מתרחש אלמלא אותו ערב עגום שהתרחש בפאתי העיירה הסמוכה, אלמלא אותה פגישה גורלית. לאחר השחרור מצאו שני החברים עבודה במושב תלמי רוחמה, פועלים במשמרות במפעל ליצור קפצונים. רוב סחורת המפעל הייתה מיוצאת לירדן, שם היו שמים עליה חותמת "מייד אין ג'ורדן" ומפיצים את הקפצונים עתירי העופרת בכל רחבי העולם הערבי, שם הם פופלרים במיוחד בחג עיד אל דחקה. באותה העת שכרו השניים דירה יחדיו, דירת רווקים מושלמת, עם מקרר וטוסטר משולשים. את הקניות השבועיות הם היו עושים במושב הסמוך, הם העדיפו לנסוע כמה דקות נוספות בשביל המחירים הזולים יותר, בגלל שרק שם היה הדבר החשוב ביותר שהיה אצלם במזווה, אבקות מיץ (של מיצי את פיצי – מיצים בע"מ). הדבר הקרוב ביותר ל"זיפ" שמלכישוע מצא. הוא חיפש בכל מקום ומקום שהיה במרחק סביר מתלמי רוחמה, שזה אומנם לא הרבה בכלל, אך בכל זאת יש להעריך את דבקותו במטרה עלובה זו. ערב אחד, באותו ספק סופר ספק מרכולית, בין המדף של הביצים למקרר של המיצים בבקבוקים הם פגשו בה. גם מלכישוע וגם אליקו התאהבו בה באותו הרגע. קראו לה צפתית, היא הייתה בת מושב לפני גיוס, הורייה היו רפתנים ואת רוב זמנה היא בילתה עם עגלים. היא הייתה צימחונית, לא מכוערת אך גם לא יפה, קומתה הייתה בינונית, היה לה תחת עגול ויפה, קצת גדול אך יחד עם זאת מעוצב למשעי, עיניים חומות, שיער שחור ומישקפיים עבים, וכמובן, כיאה לבת של רפתנים, חזה גדול שנדמה היה כאילו רוצה לפרוץ החוצה מתוך גופיות העבודה שלה. ריח הרפת החזק שדבק בה לא הרתיע את שני החברים כלל. בשלב זה יש לציין שהכותב לא סתם מתייחס אל צפתית בלשון עבר ועל אף גילה הצעיר היא אכן עומדת לסיים את חייה בשלב מוקדם מאוד ואפילו עוד לפני שייסתיים קטע זה של קורותיו של מלכישוע, כמובן לצערם של שני הבחורים או לפחות של אחד מהם. מלכישוע, כצפוי, לא הצליח לומר לה מילה, כל דמותה ובעיקר החזה הזה שהיה שם השאירו אותה ללא מילים ומלא מורא. אליקו לעומתו, למרות חזותו הבעייתית, מעולם לא חשש לפצוח בשיחת חולין מרומזת בגסות עם כל בחורה שנקרתה בדרכו, האכזבות המרובות, שהיו על פי רוב מנת חלקו, לא השפיעו כלל על התנהגותו והוא המשיך והמשיך לנסות ומדי פעם גם הצליח. כמו בפעם זו. הוא הזמין אותה אליהם לדירה, לשעה שבע וחצי וביקש ממלכישוע שיתן להם להיות לבד, כלומר ביחד, אבל בלעדיו. היא הגיעה בדיוק בזמן ופגשה את מלכישוע בדרכו החוצה כשהוא מגמגם שלום תוך כדי שעיניו, ללא שליטה, נמשכות לעבר מחשופי גופייתה. היא חייכה אליו חיוך אדיב והמשיכה לתוך הדירה. היא ידעה מה מצפה לה שם ולזה בדיוק ציפתה גם היא.  מלכישוע, כפי שסיכם קודם עם אליקו, לא חזר הבייתה לפני אחת עשרה ושלושים. במשך כל הזמן הזה ישב מלכישוע בכיכר המרכזית של תלמי רוחמה, שתה בירה ואכל גלידה אמרקאית עם הפועלים התאילנדים. חמישה גביעים הוא חיסל יחד עם הוופל וארבעה בקבוקים של בירה, בלי הבקבוק כמובן שאותו החזיר עבור הפיקדון. בדרכו הרגלית הקצרה חזרה לביתו הוא הקיא את כל מה שהיה לו מאחורי שיח רוזמרין. הוא היה מסריח ומדוכא כשפתח את הדלת וראה את שני האוהבים שרועים ערומים על הספה בסלון. הם היו ישנים שינה עמוקה וכניסתו של מלכישוע לא הורגשה על ידם כלל. מלכישוע עמד והסתכל ולא אמר מילה. גופה העירום של צפתית היה מונח לפניו והוא לא הצליח לעשות דבר מלבד לבחון כל פרט ופרט ביצירה הזאת של הטבע. לאחר כרבע שעה הבין מלכישוע שזה לא יכול להימשך כך לנצח כי במוקדם או במאוחר הם יתעוררו. הוא לקח את המפתחות של האוטו של אליקו, יצא מהבית ונסע לבאר שבע. ארבעים דקות מאוחר יותר הוא כבר מצא את מה שהוא חיפש. יפה, זונת הרחוב החביבה עליו לא איכזבה, באותה הצומת, באותו היום וכמעט באותה השעה. בזמן שירותו הצבאי למלכישוע היה אפטר קבוע ביום רביעי, את ערבי האפטר הוא היה מעביר בשתית בירה ובשיטוט בעיר ומסיים אצל יפה בפינת הרחוב. גם את הערב הקשה הזה, החליט מלכישוע לגמור אצל יפה. הוא אכן גמר והוא גם בהחלט שילם ויצא לדרכו חזרה הבייתה נחוש והחלטי. בינתיים בתלמי רוחמה התעוררו צפתית ואליקו והבינו שככל הנראה, מלכישוע נכנס, ראה מה שראה ויצא. צפתית קמה מהספה וצעדה לכיוון הדלת, היא הצמידה את האוזן לדלת הבית ולא שמעה דבר, היא פתחה את הדלת לכדי חריץ, הציצה החוצה לתוך חדר המדרגות החשוך ועשתה צעד אחד נוסף לתוך המסדרון כדי לוודא שאכן מלכישוע לא שם. היא נעמדה על סף גרם המדרגות כשבדיוק באותו הרגע בתיה, השכנה ממול, חזרה הביתה והדליקה את האור בחדר המדרגות. צפתית נבהלה מהאור, מעדה, נפלה במורד המדרגות, שברה את המפרקת ומתה. אליקו קם בריצה לראות מה קרה, הוא יצא אל חדר המדרגות ונעמד, עירום כמובן, במעלה המדרגות והביט למטה. הוא ראה את צפתית מוטלת מתה על רצפת חדר המדרגות ואת בתיה לידה. בתיה הייתה המומה, הגופה עירומה שנפלה כמעט עליה ואליקו שעמד שם בגפיו הארוכים ואיברו המדלדל היו יותר מדי בשבילה והיא התחילה לבכות בכי קצוב והיסטרי. בעוד בתיה עומדת כך המומה ובוכה מול גופתה של צפתית וגופו העירום, העקמומי, אך עדיין חי של אליקו, נכנס גם מלכישוע גיבורנו היקר לתוך חדר המדרגות. מלכישוע הביט סביבו, על גופתה העירומה של צפתית, על אליקו ההמום שעמד במעלה גרם המדרגות, ובבתיה שנראה היה שהיא בתחילתו של התקף אסטמה והייתה מחפשת את המשאף בין חפצייה בפיזור דעת ובלי שהיא מצליחה לגרוע את מבטה מצפתית ואליקו. תגובתו של מלכישוע הייתה בסך הכל הגיונית, הוא יצא מהבניין והלך לחפש את התאילנדים, "אולי נשארה להם קצת בירה" חשב לעצמו.

כמובן שאין כלל צורך לפרט שהשבועות הבאים היו קשים מאוד למלכישוע, לאליקו ולחברות האמיצה שנרקמה ביניהם. לאחר חודשיים הם הבינו שאין ברירה ועברו לגור בנפרד. אליקו הצטרף לבתיה השכנה ממול, שמראהו העירום של אליקו נצרב עמוק בתודעתה והיא החליטה שהיא חייבת, ממש חייבת, לנחם את אליקו אצלה במיטה. מלכישוע שכר קרוון שלם רק לעצמו במתחם של הפועלים התאילנדים. הוא בילה את זמנו החופשי בשתיית בירה זולה, אכילת גלידה זולה עם הוואפל והקאה מאחורי שיחי רוזמרין. פעם בשבוע הוא היה מחזיר את כל הבקבוקים שהצטברו בחצר למרכולית ומזמין את כל התאילנדים לחומוס אשכרה וחמוצים מקופסת שימורים. על אף שנדמה היה שמצבו של מלכישוע הולך ומשתפר, לא כך היה הדבר והוא רק שקע עוד ועוד.

לקראת יום ההולדת השני של המרמיטה.אורג הממשמש ובא, מוגש שי צנוע לכל קוראינו.





שימו לב, מבט מעמיק עלול לחשוף תמונות קשות ומחרידות. אולם, לעולם אינן קשות ומחרידות כמציאות עצמה.

מרמיטה.אורג לא תהיה אחראית ולא משנה מה.

להורדה של הגרסה המלאה והמופלאה של יצירת האומנות יש ללחוץ (קליק ימני) ולבחור שמור קובץ או מה שזה לא יהיה, כאן.

אגב, גם אתם יכולים, כן כן כולכם. רק צריך לשלוח לו גלויה לסטפן שירמר הזה (האמת, לא נראה לי שחייבים, אבל מה אכפת לכם, כולה גלויה לאיזה גרמני אחד, מה יש?).

אברשה. אברשה נולד בגרישקבוסטוק, עיירה קטנה מאוד כ-70 קילומטרים מצ'רנוביל. אברשה נולד כתשעה חודשים לאחר האסון, והוא עלה ארצה בשנת 91 יחד עם הסקאדים ושני הוריו הגוססים בייסורים קשים. אברשה נשלח לעבוד בקיבוץ והוריו להוספיס לאנשים ללא עתיד. ביום שבו הם חזרו לנשום בעצמם לאחר זמן רב כל כך (אביו היה מחובר למכונה כשנה ואימו, שהייתה מהנדסת בכור, כחמש שנים) פגע סקאד בסמוך למחלקה ושניהם מתו מהתקף חרדה. עכשיו הוא צעיר, יתום, מתוסכל ושונא אדם ומתוך כך הוא גילה על יכולותיו המיוחדות. אם הוא רוצה, הוא יכול להסתכל לך לתוך המוח, לקרוא את מחשבותיך ולהמיס את המוח שלך כך שהוא יתחיל לנזול החוצה מתוך האוזניים.

בתמונה: גרישה ומישה, מייסדי בגרישקבוסטוק. הם גרו לבד באותו האוהל שנתיים עד שהם הצליחו להקים את הבית הראשון של העיירה. יש הסוברים כי הם קיימו בניהם יחסים מסוגים שונים ובהם גם הומוסקסואלים.

 דרחושית קופצנית – Darhushitos Kfatzitozitus

הדרחושית הקופצנית היא הזריזה והתזזיתית שבמשפחת הדרחושיות. לדרחושית זו רגליים אחוריות חזקות במיוחד והיא יכולה לנתר עד כדי שלוש מאות חמישים ושבע פעם אורכה הנומינלי. הנקבות של מין זה נוטות להתקבץ בקבוצות ולקפוץ ולתור אחר מזון יחדיו. אולם, כאשר הן פוגשות בשיח למלומית הבצקות הן נעצרות עליו, משתכרות מצוף פרחיו המתוק ומתחילות לנהוג בגסות ובאלימות אחת כלפי השניה, כלפי הזכרים ובעיקר כלפי התינוקות. הן מסרבות להאכיל את צאצאיהן ולמצוץ לבעליהן. וויכוחים סוערים על פמינזים בעולם הפוסט מודרני ועל תרומתה של אנני ספרינקל שכיחים ביותר באירועים אלו.

 קבוצה של דרחושיות קופצניות מסטולות נחות ומתווכחות על שיח למלומית הבצקות בשיא פריחתו.
 

שני קטעי הייקו לדרחושית הקופצנית

1.

בקע בקליפה
שמש צהובה, צוף
מלכודת דבש

2.

מחושי בינה
כענן אפור ברוח
דרחושית קופצנית

 הוא הופיע בדרך חזרה, כך משום מקום עם כובע שחור ומקור מטופח. הוא שאל: "רוצה?"

היא ענתה: "כן, רוצה." 

 לפתע השגעון בעינייה, מבט מלה שנאה אל בן זוגה והסתלקה עם מטופח המקור.

מטופח המקור היה סוחר נשים, היא נמכרה והוא נתפס ונכלא.

7.

הבסטיונר ניסה לחנוק את הבחורצ'יק הרוחני שישב לפניו, הבחורצ'יק הרוחני ניסה להתגונן, הנהג התחיל לצעוק, הסטודנט חטף התקף אסטמה, הפריחה של עב הכרס התחילה לצרות ולבעוט במשענת הכיסא שמולה בעקביה החדים, עב הכרס ניסה להרגיע אותה בסדרה של סטירות לחי מצלצלות במיוחד, הבחורה השחורה שלפה את הטלפון שלה והתחילה לצלם, הברנש השעיר בדובון החל לקרוא בקול רם קטעים נבחרים מהברית החדשה, זוג האסייתים תקעו מבטים מבולבלים זו בזה והטרנזיט הצהובה המשיכה בנסיעתה.
 

הבסטיונר חנק את הבחורצ'יק הרוחני שישב לפניו, הבחורצ'יק הרוחני נחנק ועיניו החלו להתגלגל בחוריהן, הנהג קרא בקשר לעזרה שכבר לא תגיע לעולם, הסטודנט היה על הרצפה כולו נשנק ומעלה קצף, הפריחה של עב הכרס בכתה ודמעות פרצו מעיניה הנפוחות ממכות, עקביה החדים נשברו ונשארו תקועים בכיסא שמולה, עב הכרס הביט באדישות לימינו בבחורצ'יק הרוחני שפרפר את פרפוריו האחרונים ונפח את נשמתו, הבחורה השחורה ניסתה, בחוסר הצלחה, לשלוח תמונות לחבר שלה, הברנש השעיר בדובון החל לדמם מכפות ידיו ורגליו, זוג האסייתים נראו כמחפשים דרך מילוט והטרנזיט הצהובה עלתה על המחלף.
 

הבסטיונר שמט את הבחורצ'יק הרוחני וניגש אל הנהג , הבחורצ'יק כבר היה מת, הנהג הביט בבסטיונר וראה אותו מתקרב כשכפות ידיו העבות ואצבעותיו השמנות מושטות קדימה, הוא ניסה לטלטל את הרכב כדי שזה ייפול אך איבד לחלוטין את השליטה על הרכב, הסטודנט שכב מחוסר הכרה על הרצפה כשהבסטיונר דורך לו על הראש מפעם לפעם, הפריחה של  עב הכרס שתקה סוף סוף, עב הכרס הבין שסופו קרב ורק רצה לזיין את בת זוגו בפעם האחרונה והוא הביט בה בעיניים דומעות ואדומות, הבחורה השחורה שמטה את המכשיר והתחילה לצרוח, הברנש השעיר בדובון צעק לאלוהים בלטינית שהוא מעולם לא ידע, זוג האסייתים התחבקו והטרנזיט הצהובה התהפכה והתגלגלה לנתיב הנגדי בדיוק כשמשאית המובילה מכולה של צים מלאה בנעליים איטלקיות עברה.
 הבסטיונר עף דרך השמשה הקדמית ומת , הבחורצ'יק הרוחני מת עוד לפני ההתנגשות, הנהג מת כשההגה תקוע לו בבטן, הסטודנט הוטח על המכשיר של הכסף הקטן ומת, הפריחה של עב הכרס מתה בשקט לא אופייני, עב הכרס מת לאחר ששבר את המפרקת, הבחורה השחורה נמצאה מתה כעשרים מטר מהטרנזיט, הברנש חטף את מכשיר הקשר של הנהג בצוואר ומת, זוג האסייתים מת עם שאריות זנגוויל מסוכר בגרון והטרנזיט הצהובה מתה גם היא, עד כמה שרכב יכול מות.הם מתו כולם, כך סתם.

דברי המחבר:
כמה טוב שאפשר להרוג את כולם וללכת לישון עם מצפון נקי. 

6.  

 
הבחורה השחורה מהפינה שלפה את המכשיר הרוטט מהכיס וענתה:
- כן כן ,זו אני.
- לא.
- לא אמרתי ולא התכוונתי.
- אתה נודניק בחיי…
- מה חוץ מזה? אני יודעת, שום דבר חדש.
- כן זה היה מאוד מוזר כל הקטע הזה.
- לפי דעתי אנחנו פיתחנו אלרגיה לתירס, אחרת אני פשוט לא יכולה להסביר למה לא הפסקנו להפליץ יומיים, יומיים אכלנו מרק תירס, יומיים הפלצנו ללא הפסקה, יומיים חופפים בהפרש של חצי מחזור. אתה יודע, עלייה אקספוננציאלית אל שיא כשעה אחרי האכילה ואז דעיכה איטית עד האכילה הבאה או עד שנגמר והכל כבר יצא מהבטן בדרך זו או אחרת. חבל, תירס זה דבר נחמד בסך הכל למרות שזה באמת נראה כמו אוכל של חזירים.
- מה לא רצינית? יש לך רעיון יותר טוב?
- כן, ככה חשבתי.
- יאללה בי.

היא ניתקה את הטלפון והוציאה פנקס קטן עם כריכה קשה ועט והחלה לכתוב:

שובלי החלזונות מנצנצים
על האספלט של הבוקר
גם אני, כמותם
אתמוסס לתוך תעלות המוות
עם גשם ארור
של סוף אפריל
הם לתעלות הביוב
ואני לתעלות השיממון

שובלי החלזונות, שוב מנצנצים
על האספלט של הבוקר
ואני לא יודעת את נפשי
כולי בושה, כולי כלימה
בדיוק באותה הקלות
שבה נדרס קדמום אחד
יכולים גם חיי
להתנתק ודי!

חלזונות
חיל-זונות
חיל זונות
זונות, זונות, זונות
היא קראה שוב ושוב את השיר ודמיינה לעצמה איך יום אחד, גם היא, תפרסם ספר שירים. ספר שלם שכולו שלה. בכריכה קשה ומעוצבת עם הקדשה ליקרים לה בעמוד הראשון ותמונה שלה על הגב. היא הביטה החוצה דרך החלון בשולי הדרך המתחלפים והמשיכה במחשבותיה עד שצלצול טורדני הסיח את דעתה. זה היה הטלפון של עב הבשר שצלצל, הוא הוציא מכשיר מהכיס, ומלמל לתוכו "הלו" בקול נמוך ועמום. לאחר שתיקה בת כחמש שניות כשהוא מאזין בריכוז הוא לפתע התכעס, התאדם וצעק אל תוך הטלפון במבטא רומני כבד "אבל זה צריך להיות משהו בלנקו! אתה לא מבין כלום אתה! חייב להיות בלנקו! אתה מטומטם! אתה חזיר מטומטם" וניתק. הפריחה שלידו פרצה בבכי יבבני, הוא צעק עליה שתסתום את הפה והיא התחילה לצרוח ולקלל. הבחורצ'יק הרוחני חייך אליהם בחביבות בלתי נסבלת, חיוך שעלול להיות חיוכו האחרון. עב הכרס פנה אליו ואמר: "אתה רואה, האיש הזה מהטלפון עכשיו, יש לו איזה כמה ילדים, אולי חמישה. אחד מהם כל כך מזכיר לו את עצמו כשהוא היה באותו גיל, את כל מה שהוא עבר, הוא והמשפחה שלו. זה מעורר אצלו רגשות קשים מאוד, קשים מאוד. והוא, בגלל כל זה, הוא מתמלא כעס ושנאה והילד שלו נהיה מסכן כזה, מלא רגשות אשם וחסר ביטחון ואתה רואה אותו ואת הילד עם המבט האומלל הזה שלו וזה קורררררררעעעעעעע לך את הלב, ממש קורררררררעעעעעעעע לך את הלב." עב הכרס עצר, הביט סביבו והמשיך: "אבל אני, מה אני יכול לעשות, אם אני לא חזק איתם אז אני אבוד. אז זהו עכשיו זה הוא שאבוד. ואתה אם אתה לא רוצה להיות אבוד גם כן, אז אל תתחיל איתי עם החרא הזה שלך."