מרמיטה

אברשה. אברשה נולד בגרישקבוסטוק, עיירה קטנה מאוד כ-70 קילומטרים מצ'רנוביל. אברשה נולד כתשעה חודשים לאחר האסון, והוא עלה ארצה בשנת 91 יחד עם הסקאדים ושני הוריו הגוססים בייסורים קשים. אברשה נשלח לעבוד בקיבוץ והוריו להוספיס לאנשים ללא עתיד. ביום שבו הם חזרו לנשום בעצמם לאחר זמן רב כל כך (אביו היה מחובר למכונה כשנה ואימו, שהייתה מהנדסת בכור, כחמש שנים) פגע סקאד בסמוך למחלקה ושניהם מתו מהתקף חרדה. עכשיו הוא צעיר, יתום, מתוסכל ושונא אדם ומתוך כך הוא גילה על יכולותיו המיוחדות. אם הוא רוצה, הוא יכול להסתכל לך לתוך המוח, לקרוא את מחשבותיך ולהמיס את המוח שלך כך שהוא יתחיל לנזול החוצה מתוך האוזניים.

בתמונה: גרישה ומישה, מייסדי בגרישקבוסטוק. הם גרו לבד באותו האוהל שנתיים עד שהם הצליחו להקים את הבית הראשון של העיירה. יש הסוברים כי הם קיימו בניהם יחסים מסוגים שונים ובהם גם הומוסקסואלים.

 דרחושית קופצנית - Darhushitos Kfatzitozitus

הדרחושית הקופצנית היא הזריזה והתזזיתית שבמשפחת הדרחושיות. לדרחושית זו רגליים אחוריות חזקות במיוחד והיא יכולה לנתר עד כדי שלוש מאות חמישים ושבע פעם אורכה הנומינלי. הנקבות של מין זה נוטות להתקבץ בקבוצות ולקפוץ ולתור אחר מזון יחדיו. אולם, כאשר הן פוגשות בשיח למלומית הבצקות הן נעצרות עליו, משתכרות מצוף פרחיו המתוק ומתחילות לנהוג בגסות ובאלימות אחת כלפי השניה, כלפי הזכרים ובעיקר כלפי התינוקות. הן מסרבות להאכיל את צאצאיהן ולמצוץ לבעליהן. וויכוחים סוערים על פמינזים בעולם הפוסט מודרני ועל תרומתה של אנני ספרינקל שכיחים ביותר באירועים אלו.

 קבוצה של דרחושיות קופצניות מסטולות נחות ומתווכחות על שיח למלומית הבצקות בשיא פריחתו.
 

שני קטעי הייקו לדרחושית הקופצנית

1.

בקע בקליפה
שמש צהובה, צוף
מלכודת דבש

2.

מחושי בינה
כענן אפור ברוח
דרחושית קופצנית

 הוא הופיע בדרך חזרה, כך משום מקום עם כובע שחור ומקור מטופח. הוא שאל: "רוצה?"

היא ענתה: "כן, רוצה." 

 לפתע השגעון בעינייה, מבט מלה שנאה אל בן זוגה והסתלקה עם מטופח המקור.

מטופח המקור היה סוחר נשים, היא נמכרה והוא נתפס ונכלא.

7.

הבסטיונר ניסה לחנוק את הבחורצ'יק הרוחני שישב לפניו, הבחורצ'יק הרוחני ניסה להתגונן, הנהג התחיל לצעוק, הסטודנט חטף התקף אסטמה, הפריחה של עב הכרס התחילה לצרות ולבעוט במשענת הכיסא שמולה בעקביה החדים, עב הכרס ניסה להרגיע אותה בסדרה של סטירות לחי מצלצלות במיוחד, הבחורה השחורה שלפה את הטלפון שלה והתחילה לצלם, הברנש השעיר בדובון החל לקרוא בקול רם קטעים נבחרים מהברית החדשה, זוג האסייתים תקעו מבטים מבולבלים זו בזה והטרנזיט הצהובה המשיכה בנסיעתה.
 

הבסטיונר חנק את הבחורצ'יק הרוחני שישב לפניו, הבחורצ'יק הרוחני נחנק ועיניו החלו להתגלגל בחוריהן, הנהג קרא בקשר לעזרה שכבר לא תגיע לעולם, הסטודנט היה על הרצפה כולו נשנק ומעלה קצף, הפריחה של עב הכרס בכתה ודמעות פרצו מעיניה הנפוחות ממכות, עקביה החדים נשברו ונשארו תקועים בכיסא שמולה, עב הכרס הביט באדישות לימינו בבחורצ'יק הרוחני שפרפר את פרפוריו האחרונים ונפח את נשמתו, הבחורה השחורה ניסתה, בחוסר הצלחה, לשלוח תמונות לחבר שלה, הברנש השעיר בדובון החל לדמם מכפות ידיו ורגליו, זוג האסייתים נראו כמחפשים דרך מילוט והטרנזיט הצהובה עלתה על המחלף.
 

הבסטיונר שמט את הבחורצ'יק הרוחני וניגש אל הנהג , הבחורצ'יק כבר היה מת, הנהג הביט בבסטיונר וראה אותו מתקרב כשכפות ידיו העבות ואצבעותיו השמנות מושטות קדימה, הוא ניסה לטלטל את הרכב כדי שזה ייפול אך איבד לחלוטין את השליטה על הרכב, הסטודנט שכב מחוסר הכרה על הרצפה כשהבסטיונר דורך לו על הראש מפעם לפעם, הפריחה של  עב הכרס שתקה סוף סוף, עב הכרס הבין שסופו קרב ורק רצה לזיין את בת זוגו בפעם האחרונה והוא הביט בה בעיניים דומעות ואדומות, הבחורה השחורה שמטה את המכשיר והתחילה לצרוח, הברנש השעיר בדובון צעק לאלוהים בלטינית שהוא מעולם לא ידע, זוג האסייתים התחבקו והטרנזיט הצהובה התהפכה והתגלגלה לנתיב הנגדי בדיוק כשמשאית המובילה מכולה של צים מלאה בנעליים איטלקיות עברה.
 הבסטיונר עף דרך השמשה הקדמית ומת , הבחורצ'יק הרוחני מת עוד לפני ההתנגשות, הנהג מת כשההגה תקוע לו בבטן, הסטודנט הוטח על המכשיר של הכסף הקטן ומת, הפריחה של עב הכרס מתה בשקט לא אופייני, עב הכרס מת לאחר ששבר את המפרקת, הבחורה השחורה נמצאה מתה כעשרים מטר מהטרנזיט, הברנש חטף את מכשיר הקשר של הנהג בצוואר ומת, זוג האסייתים מת עם שאריות זנגוויל מסוכר בגרון והטרנזיט הצהובה מתה גם היא, עד כמה שרכב יכול מות.הם מתו כולם, כך סתם.

דברי המחבר:
כמה טוב שאפשר להרוג את כולם וללכת לישון עם מצפון נקי. 

6.  

 
הבחורה השחורה מהפינה שלפה את המכשיר הרוטט מהכיס וענתה:
- כן כן ,זו אני.
- לא.
- לא אמרתי ולא התכוונתי.
- אתה נודניק בחיי…
- מה חוץ מזה? אני יודעת, שום דבר חדש.
- כן זה היה מאוד מוזר כל הקטע הזה.
- לפי דעתי אנחנו פיתחנו אלרגיה לתירס, אחרת אני פשוט לא יכולה להסביר למה לא הפסקנו להפליץ יומיים, יומיים אכלנו מרק תירס, יומיים הפלצנו ללא הפסקה, יומיים חופפים בהפרש של חצי מחזור. אתה יודע, עלייה אקספוננציאלית אל שיא כשעה אחרי האכילה ואז דעיכה איטית עד האכילה הבאה או עד שנגמר והכל כבר יצא מהבטן בדרך זו או אחרת. חבל, תירס זה דבר נחמד בסך הכל למרות שזה באמת נראה כמו אוכל של חזירים.
- מה לא רצינית? יש לך רעיון יותר טוב?
- כן, ככה חשבתי.
- יאללה בי.

היא ניתקה את הטלפון והוציאה פנקס קטן עם כריכה קשה ועט והחלה לכתוב:

שובלי החלזונות מנצנצים
על האספלט של הבוקר
גם אני, כמותם
אתמוסס לתוך תעלות המוות
עם גשם ארור
של סוף אפריל
הם לתעלות הביוב
ואני לתעלות השיממון

שובלי החלזונות, שוב מנצנצים
על האספלט של הבוקר
ואני לא יודעת את נפשי
כולי בושה, כולי כלימה
בדיוק באותה הקלות
שבה נדרס קדמום אחד
יכולים גם חיי
להתנתק ודי!

חלזונות
חיל-זונות
חיל זונות
זונות, זונות, זונות
היא קראה שוב ושוב את השיר ודמיינה לעצמה איך יום אחד, גם היא, תפרסם ספר שירים. ספר שלם שכולו שלה. בכריכה קשה ומעוצבת עם הקדשה ליקרים לה בעמוד הראשון ותמונה שלה על הגב. היא הביטה החוצה דרך החלון בשולי הדרך המתחלפים והמשיכה במחשבותיה עד שצלצול טורדני הסיח את דעתה. זה היה הטלפון של עב הבשר שצלצל, הוא הוציא מכשיר מהכיס, ומלמל לתוכו "הלו" בקול נמוך ועמום. לאחר שתיקה בת כחמש שניות כשהוא מאזין בריכוז הוא לפתע התכעס, התאדם וצעק אל תוך הטלפון במבטא רומני כבד "אבל זה צריך להיות משהו בלנקו! אתה לא מבין כלום אתה! חייב להיות בלנקו! אתה מטומטם! אתה חזיר מטומטם" וניתק. הפריחה שלידו פרצה בבכי יבבני, הוא צעק עליה שתסתום את הפה והיא התחילה לצרוח ולקלל. הבחורצ'יק הרוחני חייך אליהם בחביבות בלתי נסבלת, חיוך שעלול להיות חיוכו האחרון. עב הכרס פנה אליו ואמר: "אתה רואה, האיש הזה מהטלפון עכשיו, יש לו איזה כמה ילדים, אולי חמישה. אחד מהם כל כך מזכיר לו את עצמו כשהוא היה באותו גיל, את כל מה שהוא עבר, הוא והמשפחה שלו. זה מעורר אצלו רגשות קשים מאוד, קשים מאוד. והוא, בגלל כל זה, הוא מתמלא כעס ושנאה והילד שלו נהיה מסכן כזה, מלא רגשות אשם וחסר ביטחון ואתה רואה אותו ואת הילד עם המבט האומלל הזה שלו וזה קורררררררעעעעעעע לך את הלב, ממש קורררררררעעעעעעעע לך את הלב." עב הכרס עצר, הביט סביבו והמשיך: "אבל אני, מה אני יכול לעשות, אם אני לא חזק איתם אז אני אבוד. אז זהו עכשיו זה הוא שאבוד. ואתה אם אתה לא רוצה להיות אבוד גם כן, אז אל תתחיל איתי עם החרא הזה שלך."

 4.

הנהג קרא בקשר לשושי המזכירה, הוא שאל אותה האם יש שינוי בשיבוץ שלו ביום ג' הבא היא ענתה לו: "לא".  ואז, כמו בעוד הרבה פעמים

קודמות, בנאמנות לא אופיינית, התקשרה אליו לנייד כפי שהם קבעו מראש.

- היי…
- אז מה, מחר כמו שקבענו?
- יופי, מצוין
- כן, זה כבר ממש נמאס עלי כל העסק הזה, אני בסוף יפרק שם למישהו את העצמות…
- אני אומר לך לפעמים נדמה לי שאנחנו שני בני האדם האחרונים בעולם שכל השאר הם מכונות. כל אחד לפי המצב האוטומטי העצמי. מכונות מדוכאות שעולות לנסיעה , כל נסיעה, רק כדי להירדם ולהטעין את הבטרייה שלהן. כמו האוטו הזה ההיברידי שמטעין מנוע חשמלי מהעצירות של עצמו. ככה הם נכנסים, משלמים, מתיישבים, נשענים, נרדמים ומתנדנדים.

הוא היה די נסער, הנוסעים ישנו או פשוט היו אפופים מדי כדי לשים לב לשיחה של הנהג, חוץ כמובן מזוג האסיאתים ששמעו אותו טוב מאוד אך לא הבינו מילה ובכל מקרה היו מרוכזים בעצמם.

- לפעמים אני בכוונה מנדנד הרבה ככה שהבטרייה שלהם תטען כמו שצריך. אז אולי הם יקומו עם אנרגיות יותר טובות, חיוביות כאלו, ולא יתחילו לבלבל את המוח. הרובוטים המחורבנים האלו, כמה שלא תנדנד אותם הם ימשיכו להתלונן, "איך אתה נוהג", "הלו מה קרה, מי ממהר", כאילו אני לא יודע שהם מתים על זה, אני רואה לפי העיניים שלהם שהבטרייה מתמלאת. ככה הן מרעידות את העפעפיים בקצב הולך ויורד עד שזה נפסק לגמרי, אז אתה יודע שהבטרייה התמלאה לחלוטין.

הבאסטיונר מהפינה התעורר, הוא לא הבין על מה מדובר, ולמה הנהג נסער כל כך, אבל הוא כן הרגיש שמשהו לא תקין, הוא תקע מבט מאיים בנהג דרך המראה, אך הנהג לא שם לב והמשיך:

- כשזה קורה, אתה כבר יודע מה יקרה ישר אחר כך, המכונה תכבה לחלוטין, הראש יישמט, הגוף יתרופף, המצח יפגע במשענת שממול, המכונה תתעורר, תופעל על מצב חירום ותתחיל להתלונן, לקלל, לגדף, להחמיץ פנים, להפליץ, לאיים על הנוסעים האחרים ועל הנהג ולעיתים אפילו לממש את האיומים הללו. כפיות הטובה של המכונות הללו היא בלתי נסבלת, צריך לעצור אותן אחת ולתמיד. מה אני אגיד לך, שבוע שעבר אשתי נסעה איתי, אני אומר לך, היא הייתה בדיוק כמו כולם. נרדמה, התנדנדה, הרעידה עפעפיים, כבתה, דפקה את הראש והתעוררה עצבנית והתחילה להתלונן, הכלבה.
 
הבאסטיונר מהפינה צעק:
- וואללה אם אתה לא סותם ת'פה אני מפרק אותך כמו ארגז של איקאה

הנהג סגר את הטלפון בבעתה ותקע את עיניו עמוק בתוך הכביש המתחלף מולו ללא הפסקה. הוא כבר מכיר כל גבשושית וכל פינה, אבל ימי החורף תמיד מביאים איתם הפתעות חדשות בדמות בורות וסדקים פעורים לרווחה. הוא ראה את הזונות, שבשעות אלו עוזבות את צידי הדרכים לחפש מקום להעביר בו את מה שיקרה עד הערב הבא. הוא הביט בהן וראה בהן מראה של האנושות כולה. הסטודנט ניסה להירדם אבל הנוכחות של עב הכרס שישב לפניו לא הרפתה, כאילו היא פולשת עכשיו לתוך המרחב האישי שלו והוא לא היה רגוע.