מרמיטה

         

    

מוקדם יותר באותו הערב נפגשה רותי עם קורטוגולוב. קורטוגולוב עלה לארץ מקרוטוניה, שם הוא היה מהנדס קונסטרוקטיבי מדרגה שלישית במיניסטריון הצבאי. צעיר מבריק עם עתיד מבטיח, זה מה שכולם ראו בו. אפילו פיודור פיליפוביץ, אביה של חברתו דאז, מריה פיודורובה, היה מרוצה ממנו. יום אחד גילה קורטוגולוב להפתעתו כי סבתו מצד אימו הייתה יהודיה כשרה ומוכשרת, הוא עזב את מריה והחליט לעלות לארץ. עכשיו, כשהוא עולה כבר לא כל כך חדש, הוא שוכב במיטתו כשרותי לצידו, שניהם ערומים ומשוחחים שיחה של ממש, למעשה בפעם הראשונה.

   

  

           

          

קורטוגולוב אהב ספרי מדע בדיוני, פנטזיה וסיפורי מיתולוגיה של עמים נשכחים. הוא ניסה, כמעט באגרסיביות למשוך את השיחה למגרש הביתי שלו.

       

     

         

             

               

 

אך קורטוגולוב לא היה פראייר, גם במה שקשור לעם היהודי ולהיסטוריה הפתלתולה וארוכת השנים שלו.

       

       

              

                   

   

קורטוגולוב העביר נושא ולא כל כך באלגנטיות. המעבר בזמן עלול בדרכים מסוימות גם להעביר אותך ליקום מקביל, כך לפחות האמינו במיתולוגיה של האינטפולקאקאטים, אמר והדגיש ש"מדובר בעם מאוד מעניין". אחת האגדות שלהם מהמיתולוגיה מספרת על פליאוגאמנמבוס - אל הרוח בעלים ורוח החיים. הסיפור שלו מתחיל לאחר שאבד לו בנו במלחמה הגדולה מול הפלבוסיסטים והוא מחפש אותו בכל מקום בלי לדעת האם חי הוא או מת. בייאושו הוא מחליט לעבור דרך שער הזמן שנמצא במעבר הסודי בין נקיק לינפואלדוסיוס לבין עמק דרדליומיום מתוך תקווה לחזור אחורה בזמן ולראות את בנו לפחות פעם אחת נוספת.

      

        

                     

                                

פליאוגאמנמבוס עובר בפעם הראשונה ומגיע ליקום מקביל, הוא מנסה שוב ומגיע ליקום מקביל נוסף והוא ממשיך לנסות שוב ושוב אך ללא הצלחה. הוא רק מגיע ליקומים מקבילים נוספים, אבל אף פעם לא לאותו אחד שממנו בא. כך הוא המשיך עד שנכנס לסחרור שהוא אינו יכול להשתחרר ממנו ומאחר והוא עובר בין יקומים מקבילים ובזמנים משתנים הזמן עבורו נעצר מלכת.

         

       

             

        

                 

יש המספרים שכך הוא המשיך ללא הפסק ולבסוף כל המעברים האלו בין היקומים המקבלים הכריעו את גופו ורק רוחו של האל ממשיכה לעבור בשער כל הזמן. עד היום כשמתקרבים לגשר ומקשיבים טוב טוב אפשר לשמוע זימזום משונה, כאילו משהו קורה שם. אבל הוא כנראה כבר לא יצא חזרה ביקום שלנו. אפילו אל הרוח בעלים ורוח החיים לא יכול למעברים כאלו.

     

                                                           

                             

              

בארבע לפנות בוקר הגיע רותי חזרה הביתה. איך שהיא נכנסה פנימה קפץ עליה פוסטינור ביללות שמחה, היא נתנה לו מנה יפה של אוכל יבש, ניגשה אל השידה של שלפה שתי קפליות אקמול ואחת פוסטינור. היא בלעה, ללא מים, כהרגלה ושוב נזכרה במחמוד החמוד מבית המרקחת.

                                     

       

                             

                                

בפעם הראשונה מזה זמן רב יוסי חש כמעט אופטימי, או לפחות לא ממש פסימי. מחר הוא הולך להשתחרר בבקו"ם. הוא כבר לא יכול היה לחכות, אבל הוא חיכה, כאילו שהייתה לו ברירה. צף מול מסך הטלוויזיה, רואה את כל הזבל שנשפך ממנו, מעמיס את המוח הרדום שלו בכמות אינסופית של אינפורמציה מיותרת. לבסוף הגיע הרגע, הוא קם באותו הבוקר, שתה תה וכרסם עוגיית קוואקר יבשה. הוא לקת את האוטובוס מהתחנה שקרובה לבית, היה חם בחוץ, חם מאוד. הוא נזכר במעורפל ששמע משהו בתחזית על יום חם במיוחד. הוא הגיע בזמן טוב, היה יחסית ריק והכל הלך כמו שצריך, שעה וחצי אחרי שהוא נכנס הוא כבר סיים ויצא. איך שהוא עבר את השער התנפלה עליו דיילת של קופת חולים כללית ודייל של בנק לאומי.

יש לנו מבצע הצטרפות..

חשבון חייל משוחרר…

דמי ביטוח זולים במיוחד…

ללא עמלות לשנתיים…

שיננית חינם פעם בשנה…

תיק צד אופנתי במתנה…

סופשבוע בריאותי בצימר…

רק תחתום כאן בבקשה…

וגם כאן וכאן וכאן…

את לא רואה שאת מפריעה…

אבל אני הייתי קודם… 

ממממממ בלה בלה בלה, סתם מפריעה..

חזיר שוביניסט…

יוסי הסתכל עליהם וראה את מחשבותיהם, את תשוקתו של דייל הבנק לשדיה של דיילת קופת החולים, את תשוקת הדיילת כלפי עצמו. הוא לא ידע מה לעשות, הסמיק אך לא השפיל את מבטו, הוא הביט להם בעיניים וראה אותן מתגלגלות בחוריהן ונוזל סמיך ואפור מלווה בדם נוזל להם מתוך האוזניים. הם מתו כעבור שתי דקות. יוסי החל ללכת ברגל. דרומה

יוסי, בדרכו דרומה דקה אחרי התקרית המוזרה.