פוסטינור

פוסטים בארכיון של הנושא 'פוסטינור'




לקראת יום ההולדת השני של המרמיטה.אורג הממשמש ובא, מוגש שי צנוע לכל קוראינו.





שימו לב, מבט מעמיק עלול לחשוף תמונות קשות ומחרידות. אולם, לעולם אינן קשות ומחרידות כמציאות עצמה.

מרמיטה.אורג לא תהיה אחראית ולא משנה מה.

להורדה של הגרסה המלאה והמופלאה של יצירת האומנות יש ללחוץ (קליק ימני) ולבחור שמור קובץ או מה שזה לא יהיה, כאן.

אגב, גם אתם יכולים, כן כן כולכם. רק צריך לשלוח לו גלויה לסטפן שירמר הזה (האמת, לא נראה לי שחייבים, אבל מה אכפת לכם, כולה גלויה לאיזה גרמני אחד, מה יש?).

      

ויכלו השמים והארץ וכל צבאם

ruti-g-1.JPG

מדי פעם היית קופצת רותי לביקור אצל דוד שוקי, שוקי מהכור. שוקי עובד בכור, הוא מהנדס בכיר וחשוב. שוקי גם גר קרוב מאוד לכור, למעשה הבית של שוקי הוא הבית הקרוב ביותר לכור. בין הבית של שוקי לכור ישנם, בסך הכל, 3 קילומטרים של חורשת איקליפטוס נעימה.

ruti-g-2.JPG

רותי הייתה מחכה לו בשער והם היו הולכים יחד את הדרך לביתו. בדרך הם היו עוצרים לפיקניק. רותי הייתה מביאה כריכים של אבוקדו וביצה, שוקי היה מביא סלט ירקות טרי מחדר האוכל של הכור, הם היו פותחים בקבוק, אוכלים בתאבון ומקנחים בחילופי תפקידים. 

ruti-g-3.JPG

בפעם האחרונה שעשו יחד את הטיול, כבר אחרי האוכל בדיוק כששוקי כבר היה מחכה על ארבע בשמלת מלמלה מופשלת, רקטום משומן ואיבר זקור וסמוק. כשמעליו גוהרת רותי לאחר שחבשה על עצמה איבר פלסטיק אימתני, נשמעה שאגה אדירה מאחורי האיקליפטוס הגדול.

ruti-g-4.JPG

מפלצת נוראית, מוטציה מחרידה, יציר הקרינה, התגלמות השטן.

טרפה, רמסה, טילטלה, קרעה ובלעה, בלי מים, ממש כמו רותי.

          

ruti-g-5.jpg

 

   

ruti-f-1.jpg

       

      

בחלומות של שתיים בצהריים לאחר לילה ללא שינה מתהפכת רותי במיטתה.

         

      

ruti-f-2.jpg

    

        

בפיג'מה שקנתה לה סבתא היא שרועה על המיטה. בד הפלאנל הרך והנעים רפוי הגומיות והמדובלל בקצוות תמיד השרה על רותי תחושה ביתית וחמימה. את הפיג'מה הזאת היא לא תחליף לעולם.

        

        

ruti-f-3.jpg

        

        

פוסטינור כבר התחיל לילל לצד מיטתה של רותי במחאה על התאחרות הארוחה שלו. רותי התהפכה על צידה ומלמלה מתוך ספק שינה ספק עירות 'אבל אני, תמיד נשאר אני… כף כפית מזלג סכין… עוזה! בץ! נולי! איפה אתם, תחזרו, אל תשאירו אותי לבד עם הפינגווין הזה, הוא מפחיד אותי!'

 

 

ruti-f-4.jpg

     

        

בצעד כבד התנדנדה רותי בדירתה, היא נתנה לפוסטינור חצי כוס של אוכל יבש ולעצמה קפלייה אחת, ככה ליתר ביטחון. היא לא ממש זכרה מה היה אתמול הלילה.

    

         

ruti-f-5.jpg

       

ruti-d-1.jpg

 

זו הייתה החתונה השלישית השנה שרותי הייתה בה ובכולן היא הייתה לבדה. שלוש חברות ששינו את שם המשפחה שלהן. התחתנו ונעלמו לתוך העולם הרחוק הזה שרותי לא יודעת איך להגיע אליו, היא אפילו לא בטוחה שהיא רוצה. אבל החברות שנאספו אל תוך העולם ההוא השאירו אחריהן חלל ריק, חלל גדול שגם הזין הכי גדול בעולם לא יכול למלא ואת זה רותי עדיין לא הבינה.

 

 

ruti-d-2.jpg

 

 

מה יהיה עלי? שואלת את עצמה רותי ללא הפסק. נר דולק על עדן החלון, זר וורדים שייבש באגרטל זול, עיניים נפוחות מבכי מר ויותר מדי כדורי שינה. את הקלישאה הזו רותי לא כל כך רוצה. אך כשם שכל הנהרות מובילים אל הים, ימיה של רותי מובילים בדיוק אל הרגע הזה.

 

 

ruti-d-3.jpg

 

 

"איפה את רותיל'ה?" היא שומעת את סבתה רוחמה קוראת לה בהיותה חולמת בהקיץ. איפה את? והשאלה מהדהדת במוחה ללא הפסק. הלוואי וידעתי, רצתה רותי לצעוק אל סבתה המתה, הלוואי וידעתי, בואי אלי סבתה, בואי וקחי אותי מכאן…

 

 

ruti-d-4.jpg

       

      

 

מוקדם מדי בבוקר, היא פוסעת ליד פחי הזבל הגולשים שברחוב ורואה את האוטובוס הראשון עוזב את התחנה. ריח של אקונומיקה ממלא את חדר המדרגות והרצפה עדיין רטובה. היא פותחת את תיבת הדואר שלה שמלאה בזבל פרסומי וממשיכה בצעד כבד אל הדלת. פתאום משתלטת על רותי התחושה כאילו הבוקר הזה התרחש כבר אינספור פעמים ושהוא הולך להמשיך ולהתרחש שוב ושוב לנצח. אבל לא, הסיפור הזה לא נמשך לנצח וגם אין לו סוף טוב.

       

       

ruti-d-5.jpg

        

       

 

כשתקום רותי משנתה, היא תקפוץ לבית המרקחת, לראות אם מחמוד החמוד נמצא היום. היא צריכה אותו מאוד.

     

      

ruti-d-6.jpg