מרמיטה

בפרקים הקודמים:

מלכישוע – I

מלכישוע – II

מלכישוע – III

מלכישוע -IV

מלכישוע -V

בחלומו הטוב ביותר של מלכישוע: הוא חולם על להיות כמו כולם, להיות אדם רגיל.

בכי: של תינוק

יללה: של חתולה מיוחמת

קול: של גבר צעיר עם צינון קל

לחישה: של סוטה מין

אנחה: של קילקול קיבה

גניחה: של סרט פורנו דל תקציב

שירה: של חקלאי מצרי בשנת בצורת

"והיום אצלנו באולפן, מתארחת לבלובית גרשקוביצסקי. לולבית עברה הרבה בחיים הקצרים שלה. אימא שלה מתה בלידתה ומאביה היא התייתמה בגיל שנתיים. אבא שלה היה איש קטן וטיפש שמת צעיר וחסר כל בגלל עניין עלוב כל כך שאפילו הנייר לא מסוגל להכילו. היא נשלחה למנזר שם האחיות הזניחו אותה והתעללו בה בכל דרך אפשרית, בגיל 16 היא ברחה וחייה שנתיים ברחובות עד שמצא אותה אוליגרך שאסף אותה לביתו וכלא אותה איתו שם שלוש שנים. בסוף היא ברחה כשהיא בהריון מתקדם ותינוק בן חצי שנה קשור על הגב. היום היא נמצאת במעון לנשים אומללות לאחר שילדיה נלקחו למשפחה אומנת והיא ניסתה להתאבד. ובכן לבלובית, מה את פפססס… …קקקקקחחחחקקחקחקחקק… פסססססס…בימים האחרונים ?"

" קקקקקחחחחקקחקחקחקק… פסססססס… אני מה אני יודעת, יש לי מין סיוט כזה שאני די אובססבית עליו כבר די הרבה זמן שבו מישהו מאוד קרוב אלי, מישהו שאני מאוד אוהבת, מת. ואז אני חושבת על איך שזה נודע לי ומה אני הייתי עושה, מה היה קורה לי וכל החרא הזה. ולפעמים אני כל כך אובססיבית שאני מתחילה לחשוב שיש בזה גם אלמנט ייחול, שאני גם מייחלת לכך שזה יקרה. וככל שאני חושבת על זה יותר אני מגיעה למסקנה שאני פשוט מפחדת. אני מפחדת מהאהבה שלי, מהתלות …. קקחחחחחק… אחחחח… פסססססססססססססססס… ואז הוא תפס שאני… קקחחחחחק… אחחחח… פסססססססססססססססס… פוינג!" הרדיו שוב השתתק ברגע ההכי מעניין ופקידת הקבלה של "מרפאה לרפואה ספלטית – דר' פקבוקי הגדול" החלה לגדף ולקלל.

- כוס עומו הרדיו הזה, והמקום המחורבן הזה גם כן, לא קולטים פה כלום. זין, זין, זין על המקום הארור הזה.

בדיוק באותו הרגע נכנס מלכישוע למרפאה.

- סליחה, מתי אפשר לראות את הדר'?

- את הדר' אתה רוצה חמוד? תיכף נראה מה אפשר לעשות בשבילך. אבל תגיד רגע, איך זה נראה עלי אה? כרגע מרחתי את זה, תראה!

- איך מה נראה?

- אתה לא רואה את מה שמרחתי עכשיו?

- לא, לא רואה שום דבר מרוח

- הנה תראה פה יטמבל! אתה לא רואה שמרחתי?

- אה, בכלל לא רואים את זה, זה שקוף

- כן ברור, בכוונה קניתי בצבע שקוף

- מה זאת אומרת" צבע שקוף"? שקוף זה לא צבע, זה רק שקוף

- בטח שזה צבע, אתה לא רואה? כתוב על האריזה: צבע: שקוף!

- אבל איך יכול להיות משהו עם צבע להיות שקוף

- כי זה הצבע שלו, שקוף!

- המוח שלך שקוף

- אימא שלך שקופה

מלכישוע נכנע לפקידת הקבלה והודה בתבוסה

- את צודקת, זה צבע שקוף, ובאמת יפות הציפורניים שלך עם הלק השקוף והנצנצים המוזהבים.

- טוב, טוב בסדר הבנתי אותך, יאללה שב

אבל מלכישוע המשיך…

- וזה נראה ממש טוב על העור השזוף והחלק שלך, ולשיער השחור החלק והשופע שלך… זה מתאים לעיני האיזמרגד שלך , ולשפתי הארגמן שלך…

מלכישוע, כמו שאומרים, לא ידע מאיפה זה יצא לו פתאום וישר נכנס ללחץ כשהבין את מה שעשה. למזלו את הפקידה זה לא הרשים כלל.

- טוב יאללה תפסיק לבלבל את המוח, תשב פה על הספסל, יש מגזינים והשירותים בקצה המסדרון בצד ימין, הדר' יקרה לך כשהוא יהיה מוכן לקבל אותך.

מלכישוע התיישב מבולבל בחדר הקבלה על כורסה נוחה ורכה. מולו, קצת באלכסון ימינה ניצבה הדלת לחדרו של הדר'. הוא השפיל מבט וחיכה בסבלנות כשלושים דקות. במשך כל הזמן הזה, עבר לדלת, נשמע שיחה שהלכה והפכה סוערת יותר ויותרוהתפתחה עד כדי וויכוח קולני ואפילו בעל אופי אלים דרך דלתו של הדר'. מלכישוע לא הצליח להבין מילה בהתחלה, אבל לפי איך שזה נשמע, זה נשמע רע. לאט לאט עוצמת הקול עלתה ואיתה גם מידת ההקשבה של מלכישוע. כשלבסוף כבר אפשר היה להבין את המתחולל שם בפנים.

"אני רוצה תחת כמו של קיילי, שדיים כמו של דנוטה וכוס כמו של צ'יצ'ולינה, אתה מבין?! אם אתה לא יכול לעשות את זה אני הולכת לדר' גראופלברג הקליניקה שלו ממש קרובה, רק מעבר לכביש, חצי שעה ויש לי הצעת מחיר" הצעקות כבר נשמעו היטב מבעד לדלתו של דר' פקבוקי, מלכישוע ישב בשקט וחיכה והקשיב קשב רב למתרחש. הדלת נפתחה ומתוך החדר של הרופא יצאה אישה קטנה, נראת כבת חמישים ומשהו, רזה מאוד, די מקומטת, אפורה וכפופה. היא העיפה מבט במלכישוע והוא הבחין בדמעות בעינייה. מלכישוע השפיל את עייניו אך הרגיש שהיא מסתכלת עליו, היא נעמדה מולו ונעצה בו מבטים. מלכישוע הרים את הראש וראה אותה מולו, היא תקעה בו מבט והוא ראה בבירור את העיניים המטורפות והאדומות מבכי. היא שאלה אותו

- בת כמה אני נראת לך. אה? תגיד את האמת. כמה אה?

- …אאאהההה…… הההממםםםם….תראי… אני לא

- יאללה תענה כבר, נו כבר, נו תרים את הראש שלך, תסתכל עלי תראה אותי, תראה איך הציצי שלי עוד עומד ואיזה ירכיים רזות יש לי…

היא הרימה את החצאית וחשפה זוג רגליים שדופות, סדוקות עור ובולטות וורידים. היא כבר עמדה להרים את חולצתה תוך כדי שהיא צועקת…

- תראה נו, תראה, עכשיו אתה תראה איזה בטן שטוחה יש לי, וציצי שלא מהעולם הזה.

מלכישוע כבר היה די מבוהל והבין שהוא חייב לפעול ומהר

-  לא לא לא, אין צורך

הוא אמר

- רואים שאת צעירה ,לא יודע, נגיד אולי עשרים וחמש…

היא הסתובבה חזרה אל החדר של הרופא וצעקה אליו

- אתה שומע מה הוא אמר, עשרים וחמש! אני לא מבינה מה הבעיה שלך, אתה לא צריך כמעט לעשות שום דבר. שיפוץ קטן, בחיי… אתה פשוט אפס פחדן!

בדיוק כשמלכישוע החליט לברוח משם היא פתאות צעקה "שלום ולהתראות" והסתלקה.

- בוא, בוא כבר, אני יודע שאתה שם

צעק הרופא אל מלכישוע. מלכישוע לא ידע מה לעשות, הוא קם וברגע האחרון הוא החליט להיכנס לחדר הרופא ולא לברוח הביתה.

- מה הבעיה חבריקו, אני מקווה שלא נבהלת ממנה, היא תמיד ככה, באה צועקת ופתאום הולכת.

דר' פקבוקי התרווח בכורסתו ומזג לעצמו כוסית. הוא הביט במלכישוע, בחן אותו טוב טוב, והוא ישר ידע שיש כאן עניין עם מורכבות ריגשית מאוד גדולה. לבושו ושפת הגוף של מלכישוע הסגירו אותו לחלוטין.

- אל תדאג זה בסך הכל מיץ תפוחים, אני לא שותה בעבודה

- דר', אני באתי אליך בעניין מסויים מאוד, זה משהו שאני דוחה מאז שנולדתי…

דר' פקבוקי הקשיב בריכוז רב, יש שהיו אומרים שדר' פקבוקי עשה אוזניו כאפרכסת, אבל אני מעדיף לא להשתמש בביטוי הזה. הוא קצת אינפנטילי. בכל אופן הדר' ניסה להתרכז ככל שיוכל כדי שיוכל להבין את דיבורו המהוסס של מלכישוע. באתו הזמן מלכישוע פסק לדבר והחל להוריד את נעליו. נעל אחר נעל ואז בהססנות הולכת וגוברת גם את הגרביים. אחת אחרי השניה הן ירדו והרופא הבין את הכל.

- נמאס לך להיות הברווזון המכוער אה? אין בעיה חבוב כאן תקבל בדיוק מה שאתה צריך במחיר ללא תחרות ושירות במהירות.

- רק רגע דר' זה לא הכל

אמר מלכישוע והוריד גם את המכנסיים והתחתונים שלו ונעמד מבוייש עוד יותר מול הדר' וסינן כמעט בלחש

- אתה רואה דר', גם בזה צריך לטפל.

הדר' הנהן בהבנה, התקרב אל מלכישוע ובחן ביסודיות את מצבו המורכב של מלכישוע. הוא הוציא מתוך המגירה שלו מצלמה דיגיטלית וצילם את מה שנראה לו חשוב מכל זווית אפשרית. לאחר כמה דקות הוא התיישב חזרה חיבר את המצלמה למחשב שלו ואמר למלכישוע שהוא יכול להתלבש. הדר' העלה את התמונות על המחשב והמשיך לבחון את ענייניו של מלכישוע בדקדקנות. לפתע עלה רעיון מבריק במוחו של הדר'.

- שמע, אה.. מלכישוע, אני יודע מה צריך לעשות, למעשה זה פשוט מאוד

- כן דר'? מה עושים? תגיד לי

- ובכן מלכישוע זה זה באמת פשוט, אנחנו נכניס אותך לחדר הניתוח, נסיר את פיסת העור המיותרת מכף הרגל שלך וישר, ללא שהות, נפרוס אותה ונשתיל אותה במקום שבו היא דרושה . אתה מבין, יש אצלך מקרה קלאסי שבו בעיה אחת היא הפתרון של השניה.

- וואוו דר' זה נשמע מצויין.

- כן, כן. גש אל הפקידה המטומטמת שלי ותקבע תור לשבוע הבא לבדיקה מקיפה, מדידות והכנות ואז כבר נקבע מועד לניתוח.

מלכישוע יצא מהמשרד שמח וטוב לב ופנה אל פקידת הקבלה

- הדר' אמר לי לקבוע תור לשבוע הבא

- וואללה, הדר' אמר לך, ומה נראה לך שאני עושה כל מה שהוא אומר?

- כן

- אז זהו שלא, פעם הוא ביקש ממני לנקות לו את השטיח של הכניסה חמשרד אותה יודע מה עשיתי?

- לא, מה עשית?

- חירבנתי לו על השטיח, המניוק.

- יופי, עכשי את מוכנה לקבוע לי תור?

- טוב בסדר, תבוע יום שלישי הבא, ב 12:45 ותביא איתך פנקס צ'קים, אתה תזדקק לו

- טוב, קבענו.

מלכישוע הרגיש טוב במיוחד, למעשה הוא לא ממש זכר מתי בפעם האחרונה הוא הרגיש כל כך טוב. הוא הרגיש שהביטחון העצמי שלו גבוהה כמו שהוא לא היה מעולם. אז הוא החליט לנסות את מה שלא ניסה מימיו, הוא החליט להזמין את הפקידה לצאת איתו.

- תגידי איך קוראים לך בכלל

- אני ? אני קוראים לי לואיזה או לואיז בפי החבר'ה. אתה חבר'ה?

- לא נראה לי שאני חבר'ה אבל מה את אומרת על מחר בערב, אולי נצא לאיזה מקום?

בדיוק באותו הרגע קיבלה לואיז את התמונות של מלכישוע שהדר' צילם לפני מספר דקות אל המחשב שלה כדי שתסדר אותן בתיק שלו שהיא בדיוק פתחה. לואיז הביטה בתמונות, במלכישוע ואז שוב בתמונות ולא ידעה מה לענות. מצד אחד הוא נראה לה חמוד הטיפוס המוזר הזה שמפלרטט איתה פתאום, מצד שני, התמונות האלו היו די מטרידות. היא נזכרה בסבתא שלה שתמיד מזכירה לה שגם היא לא מושלמת ומנדנדת לה שתתחתן כבר. וכשהיא מספרת לה על עוד חבר לשעבר, הסבתא טוענת בפנייה ש"לכולם יש שם אותו דבר בין הרגליים, מה את חושבת שעוד תמצאי שם? יהלומים"

- טוב סבבה, מחר בשמונה

לקראת יום ההולדת השני של המרמיטה.אורג הממשמש ובא, מוגש שי צנוע לכל קוראינו.





שימו לב, מבט מעמיק עלול לחשוף תמונות קשות ומחרידות. אולם, לעולם אינן קשות ומחרידות כמציאות עצמה.

מרמיטה.אורג לא תהיה אחראית ולא משנה מה.

להורדה של הגרסה המלאה והמופלאה של יצירת האומנות יש ללחוץ (קליק ימני) ולבחור שמור קובץ או מה שזה לא יהיה, כאן.

אגב, גם אתם יכולים, כן כן כולכם. רק צריך לשלוח לו גלויה לסטפן שירמר הזה (האמת, לא נראה לי שחייבים, אבל מה אכפת לכם, כולה גלויה לאיזה גרמני אחד, מה יש?).

בדיוק כשהנסיכה פאלציאלה, שנכלאה בצריח הגבוה על יד אביה המרושע, התכופפה להרים את הדיאפרגמה שלה, עבר האביר על הסוס לו חיכתה כל חייה.

דיטקטיב ברדאק חולם עוד חלום מוזר. הפעם, באופי קצת אירוטי.

הוא הסתכל עליה

כמו חלה טרייה

סמוקה וריחנית

אדמומיות פניה

הוא חשב על סשן סאדו מאזו

במגפיים שחורים ושוט מעור

והיא, על השוקולד שבמגרה

כשמסעודה משדרות מתעוררת עם קאסם במסדרון, מחמוד החמוד מתעורר עם חיילי מג"ב בסלון.

כשהגיע רותי לבית המרקחת עיניה תרו בתזזיתיות אחר מחמוד החמוד. מחמוד לא היה היום בעבודה, הוא רצה להתקשר ולהודיע, אבל קווי הטלפון בכפר שבו התגוררו הוריו היו מנותקים. הוא היה אצל הוריו הזקנים בסוף השבוע ששוב, כמו תמיד, ניסו לשדך לו את פאלטימה, בת הזקונים הכבר לא כל כך צעירה של השכנים מצד שמאל.

רותי שאלה את אחראית המשמרת על מחמוד החמוד. היא ענתה לה שהם לא יודעים מה קרה, אבל שזה בטח שוב העוצר או הסגר או הכתר סביב לכפר של הוריו. מחמוד שכח את המטען של הנייד בדירה שלו. "אבל גם ככה לא קולטים פה כלום ואפילו חשמל בקושי יש".

"אולי יש לו קצת בכפר" אמרה לעצמה רותי. לפתע הרעיון לנסוע אל הכפר נשמע לה מצוין. פעם אחת סיפר לה מחמוד על המקום המלבב הזה, על הבוסתן ועל הנחל הקטן. בסתר ליבה היא גם קיוותה שתהייה לו איזו שאכטה קטנה, ככה על הדרך.

איכשהו הצליחה רותי למצוא את מחמוד החמוד בכפר (איך לעזאזל?).   

את רק רוצה צרות את רוצה ואני לא נעים לומר, הבנאדם הנכון לזה העניין, אבל לשמחתי ולצערך, את אינך בת האדם הנכונה לענייני. ולכן אני אצטרך לבקש ממך, במחילה מכבודך, להסתלק מכאן תיכף ומייד. עדיין יש לך סיכוי לצאת מפה בחיים, אבל בעוד רבע שעה יש כאן מפגש של כל הגברים של הכפר ואני לא רוצה אפילו לחשוב על מה שהם שעלול להתרחש אם הם יראו אותך כאן. אז יאללה, רוח מין הון.

ברגע האחרון הצטרף מחמוד החמוד לרותי ונסע איתה ביחד חזרה הביתה וכל הדרך הוא לא הפסיק.

עד, כמובן, לרגע שבו שעצרו אותם המג"בניקים.

רותי שבה הביתה מסוף שבוע אצל ההורים, השמש כבר שקעה והמועקה של השבוע החדש שבפתח השתלטה עליה לחלוטין. ביטנה הייתה נפוחה מכל המטעמים שזללה לה להנאתה וכעת היא הצטערה על החזירות הזאת ששוב תקפה אותה בבית ילדותה. היא התיישבה על הרצפה ליטפה את החתולוזאורוס שלה פוסטינור ברכות וחשבה על הוריה היקרים

      היא חשבה על תומר, החבר שלה מהתיכון, איתו היא נפגשת כמעט כל פעם שהיא מגיעה להורים

ובכל זאת תומר גמר, בפנים הוא גמר. היא ניגשה לשידת העץ שלה, פתחה את המגירה, הוציאה את הקופסא הקטנה ושלפה קפליה אחת. היא בלעה את הקפליה, כרגיל, ללא מים.

את מועקת השבוע הארוך שבפתח היא מסמסה בדרכה הייחודית והנעימה. זו לשונו הירקרקה, הקרירה והמחוספסת של פוסטינור המעוררת אצלה זיכרונות מבית אבא ומשכיחה את הצרות.

לאחר לילה ארוך ועמוס התרחשיות חוזרת רותי הביתה, הציפורים כבר מצייצות בחוץ ובבית, החתולוזאורוס המגודל שלה, פוסטינור, בא להתחכך ברגליה הדקיקות. היא מלטפת אותו ברכות ואהבה ונזכרת. היא ניגשת לשידה הקטנה, פותחת את המגירה, מוציאה את הקופסא הקטנה, שולפת קפליה, בולעת, ללא מים וחושבת לעצמה:

ושוב עלו במחשבותיה תהיות לגבי מין אוראלי

המנוול הקטן הזה באמת נרדם אחרי שנייה. אפילו הטעם בפה עוד לא עבר והוא כבר נחר. ולספק את עצמה במיטה זרה לקול נחירות רמות זה יותר מדי אפילו בשביל רותי שלנו. מזל שבסוף הוא התעורר.

היא נזכרה בחיוך במחמוד החמוד מבית המרקחת. היא חשבה לעצמה שאולי באמת כדאי שהיא תלך להתארח אצלו בכפר איזה סופשבוע בקרוב. הוא הרי הציע, שוב, בפעם האחרונה שהיא רכשה בהנחה משמעותית את גלולות היום שאחרי האלו שמצילות אותה כל פעם מחדש.

החום הכבד הזה, ממש מעיק על הלנה. היא כולה מתנפחת וכל הקונסטרוקציה המשוכללת של פרוטזות האלומיניום מתחילה ללחוץ עליה. הלחץ, החום, הזיעה וחוסר העונים הזה מוציא לה את החשק לחיות. עוד דקה, בשעה אחת ושלושים אמורה להגיע הפיסיותרפיסטית שלה. בסופו של דבר, היא איחרה בשלושים דקות, נכנסה בלי לדפוק בדלת ישר אל תוך חדרה של הלנה. בלי לומר מילה, היא החלה להפשיט את הלנה על המיטה המיוחדת שלה, את המכנסיים הקצרים עם השרוולים התפורים בקצה המכסים על ישבן א-סימטרי וקונסטרוקציה של אלומיניום תעופתי. היא פשטה גם את חולצתה דרך הזרועות המעוותות וחלצה את שדייה המפוארים מתוך חזיית תחרה שחורה. האריג הזה ממנו עשויה החזייה היה נעים כל כך למגע והיא השעתה אותה באצבעותיה מספר שניות טרם שהשליכה אותה בצד החדר. הלנה הביטה בה כמצפה למשהו, אצבעות ידיה רעדו, היא נשמה נשימות ארוכות ועמוקות, ופטמותיה הזדקרו והתקשו. הפיסיותרפיסטית הביטה בה ישר לתוך העיניים התרחקה צעד אחד אחורה ואמרה:

- הלנה, אנחנו לא יכולות להמשיך עם זה, אני אישה נשואה, אני לא עומדת בזה יותר.

- אבל את הבטחת לי, אמרת שתמיד תהיי איתי, שלעולם לא תעזבי אותי…

- אני עדיין אשאר איתך, אבל אני חייבות להפסיק עם הפגישות האלו…

- מה זה האלו, איזה מין דבר זה "אלו", אני אוהבת אותך, אני רוצה אותך !

- אני אוהבת אותך גם, אבל לא ככה. אולי נצא להסתובב, ביחד, גלידה וסרט או משהו כזה.

- כן בטח, את רוצה שכולם יביטו בי בפחד ורחמים, ובך בהערצה. יחשבו להם כל המטומטמים האלו, כמה שאני מסכנה וכמה את אצילת נפש שאת לוקחת איתך יצור מעוות שכמוני.

- לא נכון! לא נכון!

צרחה הפיסיותרפיסטית והחלה לבכות. הלנה, שנבהלה קצת מכל ההתרחשות הזאת הביטה אל הפיסיותרפיסטית עמוק פנימה אל תוך עיניה הדומעות. ולפתע ראתה את מחשבותיה, את עצב הגדול ששורר בליבה, את התסכול מבעלה, את האהבה הגדולה כלפיה וכמובן את תשוקותיה האפלות ביותר. היא הביטה לה לתוך העיניים וראתה אותן מתגלגלות בחוריהן ונוזל סמיך ואפור מלווה בדם נוזל מתוך האוזניים. היא מתה כעבור שתי דקות. הלנה התלבשה בקושי רב, זקפה את מיטתה החשמלית והחליקה אל תוך הקלנועית שלה והחלה בנסיעה. דרומה.

הלנה בדרכה דרומה על הקלנועית משננת שירים מפרי עטה.

הלנה. הלנה רק רצתה לעשות חיים משוגעים כל הזמן. אבל זה היה לה קשה עם גוף מעוות וחסר גפיים כשלה. נכון, יש לה שדיים נהדרים וגם פרצוף בסדר אבל אם אין רגלים אז מה הכיף הגדול להיכנס בין אותן רגליים שאינן. טוב, האמת היא שזה תלוי את מי שואלים, כי אם למשל, שואלים את דוד שמעון,  בעיקר מאז שהתאימו להלנה פרוטזות מאלומיניום תעופתי ובמיוחד כשהוא שיכור, התשובה עלולה קצת להפתיע את מי שלא מכיר אותו. דוד שמעון דווקא די חיבב את הלנה, ואפילו את הצד האחורי שלה, שגם הוא, באופן לא מפתיע, לא היה מוצלח במיוחד. היא נכנסה להריון מדוד שמעון ובתה שנולדה פגה בחודש שביעי נלקחה ממנה על ידי שרותי הרווחה ונמסרה לבית יתומים עת יצאה מתוך האינקובטור. לאחרונה גם הלנה  גילתה על יכולותיה המיוחדות. אם היא רוצה, היא יכולה להסתכל לך לתוך המוח, לקרוא את מחשבותיך ולהמיס את המוח שלך כך שהוא יתחיל לנזול החוצה מתוך האוזניים. 

הלנה ודוד שמעון, רגע אחד אחרי.