‫מרמיטה » משמעות החיים‬

‫מלכישוע – VII‬

‫מרמיטה‬ — Sat, 20 Jun 2009 14:57:11 +0000

בפרקים הקודמים:

מלכישוע – I

אימרה שסבא שלו היה אומר לו מדי פעם בפעם: "כשאתה עצוב ואיבדת את כל החלומות שלך, אין שום דבר כמו קומזיץ ופחית של שעועית משומרת"

מוצא האב: אימא שלו פולניה, אבא שלו פולני גם כן. הוא נולד בארץ ישראל במעברת "רחמנא – ליצלן" שנמצאת בסמוך למקום בו נמצאת היום ירוחם.

שם הסב מצד האב: ז'יבסקובליק

שם הסבתא מצד האב: מצלושקה

מוצא האם: אימא שלה הגיע מכפר נידח איפשהו בצפון אפריקה, אבא שלה היה מהעיר הגדולה כמעט

אריסטוקרט (עד כמה שזה היה אפשרי בשביל יהודי) ממשפחה משכילה אך שמרנית. שניהם אם זה לא ברור עד כאן היו מרוקאים.

שם הסב מצד האם: ז'ורז'

שם הסבתא מצד האם: ז'ורז'ט

הערת המחבר: אולי עדיף שלא תמשיכו לקרוא. באמת. יש פה בהמשך, גזענות, עדתיות, אנטישמיות, יהודים אכולי שנאה עצמית, עיוורן, רוע לב ותאורים גרפים להחריד של מעשי זוועה נוראיים. שומר נפשו ירחק ואל תגידו שלא אמרתי לכם!

למשפחתו של סבא של מלכישוע היה עסק להשכרת כלי אוכל חד פעמיים. כולם שנאו אותם. היה להם מונופל בכל כפרי האזור. הם היו משכירים אותם במחיר מופקע, מחייבים את השוכרים לשטוף את הכלים לפני ההחזרה, ואז, אל מול עינייהם הכעוסות של הלקוחות, היו זורקים את הכלים לפח המיחזור של הרבנות המקומית ומהם מקבלים מחיר גבוה לפי אונקייה. אם לא היה די בכך, דודו של סבא ז'יבסקובליק, היה הרב שהוציא את פסק ההלכה לפיו, כל נשות הכפר, על שום שיכלן הרפוי, אינן מסוגלות לשמור על כשרות הבית ועל כן על כולם להשתמש רק בכלים חד פעמיים ולאכול רק אוכל שבושל על ידי הטבחים המורשים בלבד. הטבחים, כמעט מיותר לציין, היו כולם גברים, וכולם, באורח פלא, עבדו במסעדה של אחיו. כאמור, משפחת שוורץ, על כל סעיפייה וספיחייה, הייתה שנואה במיוחד, בכל הכפר, בכל הסביבה ואפילו כמעט בכל פולין. יש לציין שבשונה מיהודים אחרים בפולין של אותה תקופה משפחת שוורץ הייתה שנואה גל על ידי היהודים וגם על ידי הגויים. על כן, לאחר הפוגרום הגדול, לא מעט מתושבי הכפר וסביבותיו מצאו נחמה במה שקרה למשפחת שוורץ. אפילו יהודים טובים במיוחד, אפילו כאלו שנאנסו וראו את כל בני משפחתם נרצחים באכזריות ורק הם נצלו בדרך נס, אפילו אלו שגורלם היה שכזה, מצאו נחמה בגורלה של משפחת שוורץ השנואה. כשהגיעו הפורעים לכפר, הם התחילו עם כבוד הרב. הם גררו אותו לכיכר, תלו אותו הפוך מהמזרקה על שם פטלובז'סקובסקי הקדוש, ושיסו בו את כלביהם עד שמת. הכלבים קרעו את פניו ואכלו את תוכן גולגלתו. כמעט מיותר לציין שכל שאר בני המשפחה היו קשורים אל מול מוקד ההתרחשיות, שלא יפסידו שום דבר חס וחלילה. היחיד שלא היה שם, היה הסבא של מלכישוע, ז'יבסקובליק שוורץ. הוא הצליח להתחמק לתוך ארובה סדוקה של בית סמוך לכיכר, דרך הסדקים הוא ראה את הכל. הוא ראה איך הם המשיכו עם אישתו הראשונה, כמה יפה ועדינה היא הייתה לפני, ככה מושפלת ומחוללת היא הייתה כשסיימו. למען האמת, רגע אחד לפני שהם סיימו, כי רגע אחד אחריי שהם סיימו, היא הייתה מתה, שני כדורים עברו דרך הגולגולת שלה. גורל דומה עבר על כל בנות המשפחה, אשת הרב, אימא שלו (הסבתא-רבה של מלכישוע), ועוד שתי בנות דודות שלו, תאומות זהות שנהגו לפקח על הנעשה במסעדה המשפחתית. כך הוא ראה את כל בני משפחתו המורחבת ועוד רבים מיהודי הכפר, נשחטים בכל מיני דרכים יצירתיות יותר או פחות. מתוך הכיכר המרכזית של הכפר זרם נחל של דם וקרעי אברי אדם, עד כמה שיהודים נחשבו לבני אדם באותו המקום ובאותו הזמן. לאחר שחזרו הפורעים לביתם נמלט ז'יבסקובליק והחל במסע שתחילתו בכפר עלוב והרוס למחצה, המשכו בשליטה מוחלטת בשוק הפולני של הכלים החד פעמיים וסופו בהימלטות הרואית מאושוויץ לישראל בחברת אישתו השניה, מצלושקה. מאיזו סיבה לא ברורה, ככל הנראה טעות של אחד הפקידים במשרד הקליטה שלא קלט את שמם ומקום מוצאם וכך כשהגיעו לארץ ישראל, הם נשלחו למעברת "רחמנא – ליצלן". מעברה עלובה בדרום הארץ בה שולט החול והאבק ואפילו הכולירע אינה מתקרבת אליו. כעבור שנתיים, נולד רחמים, אביו של מלכישוע. הילד היה בריא אבל מכוער. אפילו המוהל קצת נרתע למראה התינוק. אבל הוא חתך, כמו קצב הוא חתך, ללא רחמים וללא ספקות.

ז'ורז'ט הלא היא סבתו של מלכישוע מצד אימו חייה את כל חייה המוקדמים בכפר עלוב ובעוני נוראי. בגיל 11, לא לפני שביצע בה מעשה סדום לכבוד חג הפסח, אבא שלה מכר אותה לסוחר עשיר מהעיר הגדולה. הסוחר קנה אותה כשפחה לבנו הצעיר ז'ורז', זה שבדיוק חגג את בר המצווה שלו ואת הוא הילדה קיבל כמתנה. הם הלבישו אותה בשמלה ארוכה שחורה והשיבו אותה בפינת חדרו של ז'ורז'. ז'ורז'ט הייתה ילדה יפה מאוד, גבוהה שחורת שיער וכהת עיניים. היא הייתה המומה מכל האושר והפאר שסבב אותה לפתע, היא הייתה מוכנה לעשות כל דבר שיבקשו ממנה והיא אכן עשתה. ברירה מן הסתם לא הייתה לה אבל גם לא היה צורך לעמת אותה עם העובדה הזאת. האב קיווה שהבן יבין את הבדלי המעמדות בינהם, יאבד את בתוליו באופן מכובד, ישתמש בשפחתו כמקובל ובאופן כללי יתנהג כפי שראוי להתנהג. אך ז'ורז', שההורמונים בדיוק התחילו להתרוצץ בגופו והבדידות הקשה בה חי בבית המידות המפואר החלה לתת בו את אותותיה, לא היה מסוגל לשקר בליבו. וכך, כמובן שלמורת רוחו של האב, התאהב הנער הצעיר בשפחה היפה והכנועה. הוא לא הפסיק לדרוש שיתנו להם להינשא, להקים משפחה ולחיות בעושר ואושר לעד. אביו, (הסבא רבה של מלכישוע) לקח את הילדה וכלא אותה במרתף, בתקווה שהבן ישכח מכל העניין, ומדי פעם היה שולח את רב המשרתים שלו שיכניס בה קצת משמעת. לאחר ארבע שנים שהיא הייתה כלואה, שני הריונות לא מוצלחים (ככל הנראה מהמשרת), פרץ ז'ורז' למרתף, שיחרר אותה ויחד הם נמלטו לארץ ישראל. גם אותם שלחו ממשרד הקליטה למעברת "רחמנא – ליצלן", אך הפעם לא הייתה כל טעות. גם רות, אימו של מלכישוע נולדה באותה המעברה.

לאחר 13 שנים, בטיול בר-המצווה של רחמים ובני כיתתו, היא סוף סוף שמה אליו לב. הוא כל כך רצה אותה, הוא רצה להחזיק לה את היד, לאחוז אותה במותניה ולהרגיש את ניצני שדייה הצעירים כנגד גופו המבולבל. אבל הוא לא ידע מה לעשות, איך לגשת, איך להתחיל, מה להגיד. אף אחד, אף פעם, לא הסביר לו מה היא אישה או נערה צעירה ואיך לכל הרוחות מתמודדים עם היצורים האלו. במשך חייו הקצרים, לא נהג המזל לפקוד את רחמים. אמנם, מעולם לא התרגשו עליו טרגדיות נוראיות, אבל הוא מעולם לא זכה בשום דבר, תמיד נעמד בתור האיטי ביותר, דרך על חרא של כלב בערך פעם בשבוע ובאופן כללי נהג להענש על מעשים של אחרים ולחטוף מכות קטנות כדרך קבע. בטיול הבר-מצווה שלו ושל בני כיתתו היה רגע אחד, רגע אחד קצר אך מספיק שבו המזל פקד אותו כפי שלא עשה קודם מעולם וגם לא אחרי. ורחמים באופן קצת מפתיע יש לומר ניצל את אותו הרגע עד תום. בבוקרו של היום השני של הטיול התעוררה רות, וכשרצתה לצחצח שיניים, בהיותה עדיין אפופת שינה, היא נכנסה בטעות למקלחת של הבנים. השעה הייתה עדיין מוקדמת מאוד ורק רחמים, שמפאת ביישנתו הרבה נהג לקום ראשון ולהחפז אל המקלחת בתקווה שהוא יהיה בה היחיד וכך יוכל להתקלח בשלווה ללא נוכחותם המלחיצה של בני כיתתו, היה במקלחת. וכך, בשאננתו, יצא רחמים מתא המקלחון כשהמגבת היחידה שלו על ראשו, מנגב היטב את שערות ראשו בלי לשים לב שבדיוק באותו הרגע נכנסה רות למקלחת. היא נעמדה המומה מול עירומו הרחוץ של רחמים וללא משים פלטה אנחה קצרה ודקה. רחמים הסיט מייד את המגבת כדי להסתיר את מה שנראה היה לו באותו הרגע שהכי חשוב להסתיר. הוא השפיל את מבטו ושאל את רות "אבל מה את עושה כאן? זו המקלחת של הבנים!". רות ענתה "סליחה, לא התכוונתי, התבלבלתי בדלת, אני הולכת" ופנתה לצאת כשהיא נבוכה מאוד והתמונה המוזרה הזאת של גופו הערום של רחמים מהדהדת בראשה. מיותר כמעט לציין שזאת הפעם הראשונה שבה ראתה רות זכר עירום שאינו תינוק ולצד המבוכה הרבה הייתה סקרנות גדולה לא פחות שהקשתה עליה להסב את מבטה מהדבר הזה שלרחמים היה ולה לא. אבל רחמים שהרגיש שכבר אין טעם בבושה ומבוכה שאל אותה "את רוצה לשבת לידי היום באוטובוס?" והיא כמובן לא יכלה לסרב וגם לא רצתה, בסתר ליבה היא קיוותה שתהיה לה עוד הזדמנות.

‫מלכישוע – VI‬

‫מרמיטה‬ — Sun, 12 Apr 2009 17:41:36 +0000

בפרקים הקודמים:

בחלומו הטוב ביותר של מלכישוע: הוא חולם על להיות כמו כולם, להיות אדם רגיל.

בכי: של תינוק

יללה: של חתולה מיוחמת

קול: של גבר צעיר עם צינון קל

לחישה: של סוטה מין

אנחה: של קילקול קיבה

גניחה: של סרט פורנו דל תקציב

שירה: של חקלאי מצרי בשנת בצורת

"והיום אצלנו באולפן, מתארחת לבלובית גרשקוביצסקי. לולבית עברה הרבה בחיים הקצרים שלה. אימא שלה מתה בלידתה ומאביה היא התייתמה בגיל שנתיים. אבא שלה היה איש קטן וטיפש שמת צעיר וחסר כל בגלל עניין עלוב כל כך שאפילו הנייר לא מסוגל להכילו. היא נשלחה למנזר שם האחיות הזניחו אותה והתעללו בה בכל דרך אפשרית, בגיל 16 היא ברחה וחייה שנתיים ברחובות עד שמצא אותה אוליגרך שאסף אותה לביתו וכלא אותה איתו שם שלוש שנים. בסוף היא ברחה כשהיא בהריון מתקדם ותינוק בן חצי שנה קשור על הגב. היום היא נמצאת במעון לנשים אומללות לאחר שילדיה נלקחו למשפחה אומנת והיא ניסתה להתאבד. ובכן לבלובית, מה את פפססס… …קקקקקחחחחקקחקחקחקק… פסססססס…בימים האחרונים ?"

" קקקקקחחחחקקחקחקחקק… פסססססס… אני מה אני יודעת, יש לי מין סיוט כזה שאני די אובססבית עליו כבר די הרבה זמן שבו מישהו מאוד קרוב אלי, מישהו שאני מאוד אוהבת, מת. ואז אני חושבת על איך שזה נודע לי ומה אני הייתי עושה, מה היה קורה לי וכל החרא הזה. ולפעמים אני כל כך אובססיבית שאני מתחילה לחשוב שיש בזה גם אלמנט ייחול, שאני גם מייחלת לכך שזה יקרה. וככל שאני חושבת על זה יותר אני מגיעה למסקנה שאני פשוט מפחדת. אני מפחדת מהאהבה שלי, מהתלות …. קקחחחחחק… אחחחח… פסססססססססססססססס… ואז הוא תפס שאני… קקחחחחחק… אחחחח… פסססססססססססססססס… פוינג!" הרדיו שוב השתתק ברגע ההכי מעניין ופקידת הקבלה של "מרפאה לרפואה ספלטית – דר' פקבוקי הגדול" החלה לגדף ולקלל.

- כוס עומו הרדיו הזה, והמקום המחורבן הזה גם כן, לא קולטים פה כלום. זין, זין, זין על המקום הארור הזה.

בדיוק באותו הרגע נכנס מלכישוע למרפאה.

- סליחה, מתי אפשר לראות את הדר'?

- את הדר' אתה רוצה חמוד? תיכף נראה מה אפשר לעשות בשבילך. אבל תגיד רגע, איך זה נראה עלי אה? כרגע מרחתי את זה, תראה!

- איך מה נראה?

- אתה לא רואה את מה שמרחתי עכשיו?

- לא, לא רואה שום דבר מרוח

- הנה תראה פה יטמבל! אתה לא רואה שמרחתי?

- אה, בכלל לא רואים את זה, זה שקוף

- כן ברור, בכוונה קניתי בצבע שקוף

- מה זאת אומרת" צבע שקוף"? שקוף זה לא צבע, זה רק שקוף

- בטח שזה צבע, אתה לא רואה? כתוב על האריזה: צבע: שקוף!

- אבל איך יכול להיות משהו עם צבע להיות שקוף

- כי זה הצבע שלו, שקוף!

- המוח שלך שקוף

- אימא שלך שקופה

מלכישוע נכנע לפקידת הקבלה והודה בתבוסה

- את צודקת, זה צבע שקוף, ובאמת יפות הציפורניים שלך עם הלק השקוף והנצנצים המוזהבים.

- טוב, טוב בסדר הבנתי אותך, יאללה שב

אבל מלכישוע המשיך…

- וזה נראה ממש טוב על העור השזוף והחלק שלך, ולשיער השחור החלק והשופע שלך… זה מתאים לעיני האיזמרגד שלך , ולשפתי הארגמן שלך…

מלכישוע, כמו שאומרים, לא ידע מאיפה זה יצא לו פתאום וישר נכנס ללחץ כשהבין את מה שעשה. למזלו את הפקידה זה לא הרשים כלל.

- טוב יאללה תפסיק לבלבל את המוח, תשב פה על הספסל, יש מגזינים והשירותים בקצה המסדרון בצד ימין, הדר' יקרה לך כשהוא יהיה מוכן לקבל אותך.

מלכישוע התיישב מבולבל בחדר הקבלה על כורסה נוחה ורכה. מולו, קצת באלכסון ימינה ניצבה הדלת לחדרו של הדר'. הוא השפיל מבט וחיכה בסבלנות כשלושים דקות. במשך כל הזמן הזה, עבר לדלת, נשמע שיחה שהלכה והפכה סוערת יותר ויותרוהתפתחה עד כדי וויכוח קולני ואפילו בעל אופי אלים דרך דלתו של הדר'. מלכישוע לא הצליח להבין מילה בהתחלה, אבל לפי איך שזה נשמע, זה נשמע רע. לאט לאט עוצמת הקול עלתה ואיתה גם מידת ההקשבה של מלכישוע. כשלבסוף כבר אפשר היה להבין את המתחולל שם בפנים.

"אני רוצה תחת כמו של קיילי, שדיים כמו של דנוטה וכוס כמו של צ'יצ'ולינה, אתה מבין?! אם אתה לא יכול לעשות את זה אני הולכת לדר' גראופלברג הקליניקה שלו ממש קרובה, רק מעבר לכביש, חצי שעה ויש לי הצעת מחיר" הצעקות כבר נשמעו היטב מבעד לדלתו של דר' פקבוקי, מלכישוע ישב בשקט וחיכה והקשיב קשב רב למתרחש. הדלת נפתחה ומתוך החדר של הרופא יצאה אישה קטנה, נראת כבת חמישים ומשהו, רזה מאוד, די מקומטת, אפורה וכפופה. היא העיפה מבט במלכישוע והוא הבחין בדמעות בעינייה. מלכישוע השפיל את עייניו אך הרגיש שהיא מסתכלת עליו, היא נעמדה מולו ונעצה בו מבטים. מלכישוע הרים את הראש וראה אותה מולו, היא תקעה בו מבט והוא ראה בבירור את העיניים המטורפות והאדומות מבכי. היא שאלה אותו

- בת כמה אני נראת לך. אה? תגיד את האמת. כמה אה?

- …אאאהההה…… הההממםםםם….תראי… אני לא

- יאללה תענה כבר, נו כבר, נו תרים את הראש שלך, תסתכל עלי תראה אותי, תראה איך הציצי שלי עוד עומד ואיזה ירכיים רזות יש לי…

היא הרימה את החצאית וחשפה זוג רגליים שדופות, סדוקות עור ובולטות וורידים. היא כבר עמדה להרים את חולצתה תוך כדי שהיא צועקת…

- תראה נו, תראה, עכשיו אתה תראה איזה בטן שטוחה יש לי, וציצי שלא מהעולם הזה.

מלכישוע כבר היה די מבוהל והבין שהוא חייב לפעול ומהר

- לא לא לא, אין צורך

הוא אמר

- רואים שאת צעירה ,לא יודע, נגיד אולי עשרים וחמש…

היא הסתובבה חזרה אל החדר של הרופא וצעקה אליו

- אתה שומע מה הוא אמר, עשרים וחמש! אני לא מבינה מה הבעיה שלך, אתה לא צריך כמעט לעשות שום דבר. שיפוץ קטן, בחיי… אתה פשוט אפס פחדן!

בדיוק כשמלכישוע החליט לברוח משם היא פתאות צעקה "שלום ולהתראות" והסתלקה.

- בוא, בוא כבר, אני יודע שאתה שם

צעק הרופא אל מלכישוע. מלכישוע לא ידע מה לעשות, הוא קם וברגע האחרון הוא החליט להיכנס לחדר הרופא ולא לברוח הביתה.

- מה הבעיה חבריקו, אני מקווה שלא נבהלת ממנה, היא תמיד ככה, באה צועקת ופתאום הולכת.

דר' פקבוקי התרווח בכורסתו ומזג לעצמו כוסית. הוא הביט במלכישוע, בחן אותו טוב טוב, והוא ישר ידע שיש כאן עניין עם מורכבות ריגשית מאוד גדולה. לבושו ושפת הגוף של מלכישוע הסגירו אותו לחלוטין.

- אל תדאג זה בסך הכל מיץ תפוחים, אני לא שותה בעבודה

- דר', אני באתי אליך בעניין מסויים מאוד, זה משהו שאני דוחה מאז שנולדתי…

דר' פקבוקי הקשיב בריכוז רב, יש שהיו אומרים שדר' פקבוקי עשה אוזניו כאפרכסת, אבל אני מעדיף לא להשתמש בביטוי הזה. הוא קצת אינפנטילי. בכל אופן הדר' ניסה להתרכז ככל שיוכל כדי שיוכל להבין את דיבורו המהוסס של מלכישוע. באתו הזמן מלכישוע פסק לדבר והחל להוריד את נעליו. נעל אחר נעל ואז בהססנות הולכת וגוברת גם את הגרביים. אחת אחרי השניה הן ירדו והרופא הבין את הכל.

- נמאס לך להיות הברווזון המכוער אה? אין בעיה חבוב כאן תקבל בדיוק מה שאתה צריך במחיר ללא תחרות ושירות במהירות.

- רק רגע דר' זה לא הכל

אמר מלכישוע והוריד גם את המכנסיים והתחתונים שלו ונעמד מבוייש עוד יותר מול הדר' וסינן כמעט בלחש

- אתה רואה דר', גם בזה צריך לטפל.

הדר' הנהן בהבנה, התקרב אל מלכישוע ובחן ביסודיות את מצבו המורכב של מלכישוע. הוא הוציא מתוך המגירה שלו מצלמה דיגיטלית וצילם את מה שנראה לו חשוב מכל זווית אפשרית. לאחר כמה דקות הוא התיישב חזרה חיבר את המצלמה למחשב שלו ואמר למלכישוע שהוא יכול להתלבש. הדר' העלה את התמונות על המחשב והמשיך לבחון את ענייניו של מלכישוע בדקדקנות. לפתע עלה רעיון מבריק במוחו של הדר'.

- שמע, אה.. מלכישוע, אני יודע מה צריך לעשות, למעשה זה פשוט מאוד

- כן דר'? מה עושים? תגיד לי

- ובכן מלכישוע זה זה באמת פשוט, אנחנו נכניס אותך לחדר הניתוח, נסיר את פיסת העור המיותרת מכף הרגל שלך וישר, ללא שהות, נפרוס אותה ונשתיל אותה במקום שבו היא דרושה . אתה מבין, יש אצלך מקרה קלאסי שבו בעיה אחת היא הפתרון של השניה.

- וואוו דר' זה נשמע מצויין.

- כן, כן. גש אל הפקידה המטומטמת שלי ותקבע תור לשבוע הבא לבדיקה מקיפה, מדידות והכנות ואז כבר נקבע מועד לניתוח.

מלכישוע יצא מהמשרד שמח וטוב לב ופנה אל פקידת הקבלה

- הדר' אמר לי לקבוע תור לשבוע הבא

- וואללה, הדר' אמר לך, ומה נראה לך שאני עושה כל מה שהוא אומר?

- כן

- אז זהו שלא, פעם הוא ביקש ממני לנקות לו את השטיח של הכניסה חמשרד אותה יודע מה עשיתי?

- לא, מה עשית?

- חירבנתי לו על השטיח, המניוק.

- יופי, עכשי את מוכנה לקבוע לי תור?

- טוב בסדר, תבוע יום שלישי הבא, ב 12:45 ותביא איתך פנקס צ'קים, אתה תזדקק לו

- טוב, קבענו.

מלכישוע הרגיש טוב במיוחד, למעשה הוא לא ממש זכר מתי בפעם האחרונה הוא הרגיש כל כך טוב. הוא הרגיש שהביטחון העצמי שלו גבוהה כמו שהוא לא היה מעולם. אז הוא החליט לנסות את מה שלא ניסה מימיו, הוא החליט להזמין את הפקידה לצאת איתו.

- תגידי איך קוראים לך בכלל

- אני ? אני קוראים לי לואיזה או לואיז בפי החבר'ה. אתה חבר'ה?

- לא נראה לי שאני חבר'ה אבל מה את אומרת על מחר בערב, אולי נצא לאיזה מקום?

בדיוק באותו הרגע קיבלה לואיז את התמונות של מלכישוע שהדר' צילם לפני מספר דקות אל המחשב שלה כדי שתסדר אותן בתיק שלו שהיא בדיוק פתחה. לואיז הביטה בתמונות, במלכישוע ואז שוב בתמונות ולא ידעה מה לענות. מצד אחד הוא נראה לה חמוד הטיפוס המוזר הזה שמפלרטט איתה פתאום, מצד שני, התמונות האלו היו די מטרידות. היא נזכרה בסבתא שלה שתמיד מזכירה לה שגם היא לא מושלמת ומנדנדת לה שתתחתן כבר. וכשהיא מספרת לה על עוד חבר לשעבר, הסבתא טוענת בפנייה ש"לכולם יש שם אותו דבר בין הרגליים, מה את חושבת שעוד תמצאי שם? יהלומים"

- טוב סבבה, מחר בשמונה

‫אוטוטו יומולדת‬

‫מרמיטה‬ — Mon, 17 Nov 2008 23:09:37 +0000

לקראת יום ההולדת השני של המרמיטה.אורג הממשמש ובא, מוגש שי צנוע לכל קוראינו.

שימו לב, מבט מעמיק עלול לחשוף תמונות קשות ומחרידות. אולם, לעולם אינן קשות ומחרידות כמציאות עצמה.

מרמיטה.אורג לא תהיה אחראית ולא משנה מה.

להורדה של הגרסה המלאה והמופלאה של יצירת האומנות יש ללחוץ (קליק ימני) ולבחור שמור קובץ או מה שזה לא יהיה, כאן.

אגב, גם אתם יכולים, כן כן כולכם. רק צריך לשלוח לו גלויה לסטפן שירמר הזה (האמת, לא נראה לי שחייבים, אבל מה אכפת לכם, כולה גלויה לאיזה גרמני אחד, מה יש?).