מרמיטה

לקראת יום ההולדת השני של המרמיטה.אורג הממשמש ובא, מוגש שי צנוע לכל קוראינו.





שימו לב, מבט מעמיק עלול לחשוף תמונות קשות ומחרידות. אולם, לעולם אינן קשות ומחרידות כמציאות עצמה.

מרמיטה.אורג לא תהיה אחראית ולא משנה מה.

להורדה של הגרסה המלאה והמופלאה של יצירת האומנות יש ללחוץ (קליק ימני) ולבחור שמור קובץ או מה שזה לא יהיה, כאן.

אגב, גם אתם יכולים, כן כן כולכם. רק צריך לשלוח לו גלויה לסטפן שירמר הזה (האמת, לא נראה לי שחייבים, אבל מה אכפת לכם, כולה גלויה לאיזה גרמני אחד, מה יש?).

אם המנזר, אם הנזירות, אימי הן היו פונות אליה אילו לא היו שתקניות כל כך, באהבה וחרדה, בחיל ורעדה. היא אכן הייתה טובה אך גם קשוחה וקפדנית. לאליזבת היא הרשתה קצת יותר מלכולן, הן חשבוה למפגרת מן ההתחלה ולכן גם לא ניסו ללמד אותה שוב דבר ואם גם היו רוצות, איך אפשר במנזר של שתקניות. היא עשתה סיבוב במנזר, עברה בין החצרות, בחדר הכביסה, בבוסתנים המוצלים, במרתף, במסדרונות ובחדרים והגיע למטבח. משם היא עברה לחדר האוכל וממנו המשיכה למחסן הירקות. היא לא ידעה שאליזבת נמצאת שם, היא גם לא ידעה מה היא עושה, למעשה, היא לא ממש חשבה שיצר כזה עלול להתעורר ביום מין הימים באליזבת והיא בטח לא חשבה שכבר התעורר. היא נכנסה לתוך המחסן ושם ראתה את אליזבת שרועה על הרצפה, כששמלתה הבלויה מופשלת ושתי ידיה מושטות אל בין הרגליים. יד אחת אוחזת בקישוא והשנייה מפשקת. אם המנזר לא ידעה את נפשה, אליזבת פלטה אנחת סיפוק ארוכה, פקחה את עיניה וראתה מולה את אם המנזר בפה פעור ומבט חיוור. היא שמטה את ראשה על שק אורז גדול מסרבת להסב חזרה את שמלתה בהפגנתיות ומביטה אל תוך עיניה של אם המנזר. לפתע ראתה את מחשבותיה, את כמיהתה למלפפונים חמוצים וריבה, את סלידתה מהמחסן הזה, המעופש והלח, את הסבל הנוראי שמסב לה החום הקשה ואת געגועיה לימים בהם עוד חשה מעט תשוקה אמיתית בוערת בעצמותיה. היא המשיכה להביט לה לתוך העיניים וראתה אותן מתגלגלות בחוריהן ונוזל סמיך ואפור מלווה בדם נוזל מתוך האוזניים. היא מתה כעבור שתי דקות. אליזבת קמה והחלה ללכת. דרומה.

אליזבת. אליזבת היא בתה של הלנה. ישר איך שאליזבת יצאה מהאינקובטור היא נמסרה לבית יתומים יחד עם צ'ק צנוע עד כדי מעליב, לפקודת בית היתומים של מנזר השתקנים המקומי. שם בחברתן המפוקפקת של הנזירות החרישיות היא אפילו לא למדה לדבר. היא לא יודעת איך להשמיע קול, חוץ כמובן מאנחות רווחה ומאמץ בבית הכיסא. היא מסתובבת כל היום בין האחיות, בדממה מוחלטת ועיניה כבושות ברצפה. בגיל ארבע עשרה היא החלה לטפטף מבין רגליה בפעם הראשונה. תוך כדי חיטוט אצבעות וניגוב גס היא גילתה גם את הקסם המענג המתפשט בגופה כשאצבע אחת קטנה (או גזר טרי) נתחבת  בין השפתיים הפנימיות. מאז, פינת מחסן המזון האפלולית בין שקי הגזר לארגזי המלפפונים, היא הנקודה החביבה עליה ביותר במנזר כולו. לאחרונה גם אליזבת  גילתה על יכולותיה המיוחדות. אם היא רוצה, היא יכולה להסתכל לך לתוך המוח, לקרוא את מחשבותיך ולהמיס את המוח שלך כך שהוא יתחיל לנזול החוצה מתוך האוזניים.

אליזבת במחסן המנזר, מחפשת את שקי הגזר וארגזי המלפפונים. היא ראתה את משאית ההספקה, אך טרם באה על סיפוקה.