חיים קשים

פוסטים בארכיון של הנושא 'חיים קשים'




לקראת יום ההולדת השני של המרמיטה.אורג הממשמש ובא, מוגש שי צנוע לכל קוראינו.





שימו לב, מבט מעמיק עלול לחשוף תמונות קשות ומחרידות. אולם, לעולם אינן קשות ומחרידות כמציאות עצמה.

מרמיטה.אורג לא תהיה אחראית ולא משנה מה.

להורדה של הגרסה המלאה והמופלאה של יצירת האומנות יש ללחוץ (קליק ימני) ולבחור שמור קובץ או מה שזה לא יהיה, כאן.

אגב, גם אתם יכולים, כן כן כולכם. רק צריך לשלוח לו גלויה לסטפן שירמר הזה (האמת, לא נראה לי שחייבים, אבל מה אכפת לכם, כולה גלויה לאיזה גרמני אחד, מה יש?).




בדיוק כשהנסיכה פאלציאלה, שנכלאה בצריח הגבוה על יד אביה המרושע, התכופפה להרים את הדיאפרגמה שלה, עבר האביר על הסוס לו חיכתה כל חייה.

ruti-d-1.jpg

 

זו הייתה החתונה השלישית השנה שרותי הייתה בה ובכולן היא הייתה לבדה. שלוש חברות ששינו את שם המשפחה שלהן. התחתנו ונעלמו לתוך העולם הרחוק הזה שרותי לא יודעת איך להגיע אליו, היא אפילו לא בטוחה שהיא רוצה. אבל החברות שנאספו אל תוך העולם ההוא השאירו אחריהן חלל ריק, חלל גדול שגם הזין הכי גדול בעולם לא יכול למלא ואת זה רותי עדיין לא הבינה.

 

 

ruti-d-2.jpg

 

 

מה יהיה עלי? שואלת את עצמה רותי ללא הפסק. נר דולק על עדן החלון, זר וורדים שייבש באגרטל זול, עיניים נפוחות מבכי מר ויותר מדי כדורי שינה. את הקלישאה הזו רותי לא כל כך רוצה. אך כשם שכל הנהרות מובילים אל הים, ימיה של רותי מובילים בדיוק אל הרגע הזה.

 

 

ruti-d-3.jpg

 

 

"איפה את רותיל'ה?" היא שומעת את סבתה רוחמה קוראת לה בהיותה חולמת בהקיץ. איפה את? והשאלה מהדהדת במוחה ללא הפסק. הלוואי וידעתי, רצתה רותי לצעוק אל סבתה המתה, הלוואי וידעתי, בואי אלי סבתה, בואי וקחי אותי מכאן…

 

 

ruti-d-4.jpg

       

      

 

מוקדם מדי בבוקר, היא פוסעת ליד פחי הזבל הגולשים שברחוב ורואה את האוטובוס הראשון עוזב את התחנה. ריח של אקונומיקה ממלא את חדר המדרגות והרצפה עדיין רטובה. היא פותחת את תיבת הדואר שלה שמלאה בזבל פרסומי וממשיכה בצעד כבד אל הדלת. פתאום משתלטת על רותי התחושה כאילו הבוקר הזה התרחש כבר אינספור פעמים ושהוא הולך להמשיך ולהתרחש שוב ושוב לנצח. אבל לא, הסיפור הזה לא נמשך לנצח וגם אין לו סוף טוב.

       

       

ruti-d-5.jpg

        

       

 

כשתקום רותי משנתה, היא תקפוץ לבית המרקחת, לראות אם מחמוד החמוד נמצא היום. היא צריכה אותו מאוד.

     

      

ruti-d-6.jpg

     

kid-7.jpg

 

sad-1.jpg

 

 

 

sad-2.jpg

 

 

 הוא הופיע בדרך חזרה, כך משום מקום עם כובע שחור ומקור מטופח. הוא שאל: "רוצה?"

היא ענתה: "כן, רוצה." 

 לפתע השגעון בעינייה, מבט מלה שנאה אל בן זוגה והסתלקה עם מטופח המקור.

 

 

sad-6.jpg

 

 

מטופח המקור היה סוחר נשים, היא נמכרה והוא נתפס ונכלא.

 

 

 

sad-3.jpg

 

 

 

sad-4.jpg

 

 

 

sad-3.jpg

 

 

 

sad-5.jpg

 

7.

nahagos-15.jpg

הבסטיונר ניסה לחנוק את הבחורצ'יק הרוחני שישב לפניו, הבחורצ'יק הרוחני ניסה להתגונן, הנהג התחיל לצעוק, הסטודנט חטף התקף אסטמה, הפריחה של עב הכרס התחילה לצרות ולבעוט במשענת הכיסא שמולה בעקביה החדים, עב הכרס ניסה להרגיע אותה בסדרה של סטירות לחי מצלצלות במיוחד, הבחורה השחורה שלפה את הטלפון שלה והתחילה לצלם, הברנש השעיר בדובון החל לקרוא בקול רם קטעים נבחרים מהברית החדשה, זוג האסייתים תקעו מבטים מבולבלים זו בזה והטרנזיט הצהובה המשיכה בנסיעתה.
 

הבסטיונר חנק את הבחורצ'יק הרוחני שישב לפניו, הבחורצ'יק הרוחני נחנק ועיניו החלו להתגלגל בחוריהן, הנהג קרא בקשר לעזרה שכבר לא תגיע לעולם, הסטודנט היה על הרצפה כולו נשנק ומעלה קצף, הפריחה של עב הכרס בכתה ודמעות פרצו מעיניה הנפוחות ממכות, עקביה החדים נשברו ונשארו תקועים בכיסא שמולה, עב הכרס הביט באדישות לימינו בבחורצ'יק הרוחני שפרפר את פרפוריו האחרונים ונפח את נשמתו, הבחורה השחורה ניסתה, בחוסר הצלחה, לשלוח תמונות לחבר שלה, הברנש השעיר בדובון החל לדמם מכפות ידיו ורגליו, זוג האסייתים נראו כמחפשים דרך מילוט והטרנזיט הצהובה עלתה על המחלף.
 

הבסטיונר שמט את הבחורצ'יק הרוחני וניגש אל הנהג , הבחורצ'יק כבר היה מת, הנהג הביט בבסטיונר וראה אותו מתקרב כשכפות ידיו העבות ואצבעותיו השמנות מושטות קדימה, הוא ניסה לטלטל את הרכב כדי שזה ייפול אך איבד לחלוטין את השליטה על הרכב, הסטודנט שכב מחוסר הכרה על הרצפה כשהבסטיונר דורך לו על הראש מפעם לפעם, הפריחה של  עב הכרס שתקה סוף סוף, עב הכרס הבין שסופו קרב ורק רצה לזיין את בת זוגו בפעם האחרונה והוא הביט בה בעיניים דומעות ואדומות, הבחורה השחורה שמטה את המכשיר והתחילה לצרוח, הברנש השעיר בדובון צעק לאלוהים בלטינית שהוא מעולם לא ידע, זוג האסייתים התחבקו והטרנזיט הצהובה התהפכה והתגלגלה לנתיב הנגדי בדיוק כשמשאית המובילה מכולה של צים מלאה בנעליים איטלקיות עברה.
 הבסטיונר עף דרך השמשה הקדמית ומת , הבחורצ'יק הרוחני מת עוד לפני ההתנגשות, הנהג מת כשההגה תקוע לו בבטן, הסטודנט הוטח על המכשיר של הכסף הקטן ומת, הפריחה של עב הכרס מתה בשקט לא אופייני, עב הכרס מת לאחר ששבר את המפרקת, הבחורה השחורה נמצאה מתה כעשרים מטר מהטרנזיט, הברנש חטף את מכשיר הקשר של הנהג בצוואר ומת, זוג האסייתים מת עם שאריות זנגוויל מסוכר בגרון והטרנזיט הצהובה מתה גם היא, עד כמה שרכב יכול מות.הם מתו כולם, כך סתם.

nahagos-16.jpg 

דברי המחבר:
כמה טוב שאפשר להרוג את כולם וללכת לישון עם מצפון נקי. 

kid-5.jpg

6.  

 nahagos-11.jpg
הבחורה השחורה מהפינה שלפה את המכשיר הרוטט מהכיס וענתה:
- כן כן ,זו אני.
- לא.
- לא אמרתי ולא התכוונתי.
- אתה נודניק בחיי…
- מה חוץ מזה? אני יודעת, שום דבר חדש.
- כן זה היה מאוד מוזר כל הקטע הזה.
- לפי דעתי אנחנו פיתחנו אלרגיה לתירס, אחרת אני פשוט לא יכולה להסביר למה לא הפסקנו להפליץ יומיים, יומיים אכלנו מרק תירס, יומיים הפלצנו ללא הפסקה, יומיים חופפים בהפרש של חצי מחזור. אתה יודע, עלייה אקספוננציאלית אל שיא כשעה אחרי האכילה ואז דעיכה איטית עד האכילה הבאה או עד שנגמר והכל כבר יצא מהבטן בדרך זו או אחרת. חבל, תירס זה דבר נחמד בסך הכל למרות שזה באמת נראה כמו אוכל של חזירים.
- מה לא רצינית? יש לך רעיון יותר טוב?
- כן, ככה חשבתי.
- יאללה בי.

היא ניתקה את הטלפון והוציאה פנקס קטן עם כריכה קשה ועט והחלה לכתוב:

שובלי החלזונות מנצנצים
על האספלט של הבוקר
גם אני, כמותם
אתמוסס לתוך תעלות המוות
עם גשם ארור
של סוף אפריל
הם לתעלות הביוב
ואני לתעלות השיממון

שובלי החלזונות, שוב מנצנצים
על האספלט של הבוקר
ואני לא יודעת את נפשי
כולי בושה, כולי כלימה
בדיוק באותה הקלות
שבה נדרס קדמום אחד
יכולים גם חיי
להתנתק ודי!

חלזונות
חיל-זונות
חיל זונות
זונות, זונות, זונות
היא קראה שוב ושוב את השיר ודמיינה לעצמה איך יום אחד, גם היא, תפרסם ספר שירים. ספר שלם שכולו שלה. בכריכה קשה ומעוצבת עם הקדשה ליקרים לה בעמוד הראשון ותמונה שלה על הגב. היא הביטה החוצה דרך החלון בשולי הדרך המתחלפים והמשיכה במחשבותיה עד שצלצול טורדני הסיח את דעתה. זה היה הטלפון של עב הבשר שצלצל, הוא הוציא מכשיר מהכיס, ומלמל לתוכו "הלו" בקול נמוך ועמום. לאחר שתיקה בת כחמש שניות כשהוא מאזין בריכוז הוא לפתע התכעס, התאדם וצעק אל תוך הטלפון במבטא רומני כבד "אבל זה צריך להיות משהו בלנקו! אתה לא מבין כלום אתה! חייב להיות בלנקו! אתה מטומטם! אתה חזיר מטומטם" וניתק. הפריחה שלידו פרצה בבכי יבבני, הוא צעק עליה שתסתום את הפה והיא התחילה לצרוח ולקלל. הבחורצ'יק הרוחני חייך אליהם בחביבות בלתי נסבלת, חיוך שעלול להיות חיוכו האחרון. עב הכרס פנה אליו ואמר: "אתה רואה, האיש הזה מהטלפון עכשיו, יש לו איזה כמה ילדים, אולי חמישה. אחד מהם כל כך מזכיר לו את עצמו כשהוא היה באותו גיל, את כל מה שהוא עבר, הוא והמשפחה שלו. זה מעורר אצלו רגשות קשים מאוד, קשים מאוד. והוא, בגלל כל זה, הוא מתמלא כעס ושנאה והילד שלו נהיה מסכן כזה, מלא רגשות אשם וחסר ביטחון ואתה רואה אותו ואת הילד עם המבט האומלל הזה שלו וזה קורררררררעעעעעעע לך את הלב, ממש קורררררררעעעעעעעע לך את הלב." עב הכרס עצר, הביט סביבו והמשיך: "אבל אני, מה אני יכול לעשות, אם אני לא חזק איתם אז אני אבוד. אז זהו עכשיו זה הוא שאבוד. ואתה אם אתה לא רוצה להיות אבוד גם כן, אז אל תתחיל איתי עם החרא הזה שלך."

nahagos-12.jpg

Next Page »