יום שישי 7 ספט'
2007
בפעם הראשונה מזה זמן רב יוסי חש כמעט אופטימי, או לפחות לא ממש פסימי. מחר הוא הולך להשתחרר בבקו"ם. הוא כבר לא יכול היה לחכות, אבל הוא חיכה, כאילו שהייתה לו ברירה. צף מול מסך הטלוויזיה, רואה את כל הזבל שנשפך ממנו, מעמיס את המוח הרדום שלו בכמות אינסופית של אינפורמציה מיותרת. לבסוף הגיע הרגע, הוא קם באותו הבוקר, שתה תה וכרסם עוגיית קוואקר יבשה. הוא לקת את האוטובוס מהתחנה שקרובה לבית, היה חם בחוץ, חם מאוד. הוא נזכר במעורפל ששמע משהו בתחזית על יום חם במיוחד. הוא הגיע בזמן טוב, היה יחסית ריק והכל הלך כמו שצריך, שעה וחצי אחרי שהוא נכנס הוא כבר סיים ויצא. איך שהוא עבר את השער התנפלה עליו דיילת של קופת חולים כללית ודייל של בנק לאומי.
יש לנו מבצע הצטרפות..
חשבון חייל משוחרר…
דמי ביטוח זולים במיוחד…
ללא עמלות לשנתיים…
שיננית חינם פעם בשנה…
תיק צד אופנתי במתנה…
סופשבוע בריאותי בצימר…
רק תחתום כאן בבקשה…
וגם כאן וכאן וכאן…
את לא רואה שאת מפריעה…
אבל אני הייתי קודם…
ממממממ בלה בלה בלה, סתם מפריעה..
חזיר שוביניסט…
יוסי הסתכל עליהם וראה את מחשבותיהם, את תשוקתו של דייל הבנק לשדיה של דיילת קופת החולים, את תשוקת הדיילת כלפי עצמו. הוא לא ידע מה לעשות, הסמיק אך לא השפיל את מבטו, הוא הביט להם בעיניים וראה אותן מתגלגלות בחוריהן ונוזל סמיך ואפור מלווה בדם נוזל להם מתוך האוזניים. הם מתו כעבור שתי דקות. יוסי החל ללכת ברגל. דרומה
יוסי, בדרכו דרומה דקה אחרי התקרית המוזרה.
