יום שני החם, כך קראו לו בחדשות, השמש הייתה חמה ומסנוורת מהרגיל. הכל היה חם והקרין חום, אפילו הגזעים העבים של עצי האיקליפטוס הזקנים שבשדרה הקרינו חום מעיק אל תוך צילם שלהם. אברשה היה בדרכו למוסד מדלג בין צל עץ אחד לזה שבא אחריו ומנסה להספיק לקו 32 של שתיים ורבע. הוא ראה איך בורח לו האוטובוס מהתחנה כשהנהג מסתכל לו בעיניים דרך השמשה ולוחץ חזק על הדוושה. הוא רץ אל התחנה הבאה והספיק לתפוס את אותו האוטובוס. הוא נכנס כולו מזיע ומתנשף ובלחיים סמוקות שלף את הכרטיסייה, הושיט אותה לנהג ואמר: אבל ראית אותי.

והנהג השיב: אבל אחרת…

אברשה הוסיף: נחמד לך פה באוטובוס הממוזג

והנג בחוסר סבלנות: כנס פנימה ושב…

אברשה הביט בו בזעם ולפתע הוא ראה את מחשבותיו של הנהג: את הזלזול בנוסעים, את החשדנות כלפי האישה ואת האלימות החבויה בו, כאילו הן היו נוזלות לו מתוך האוזניים. עיניו של הנהג החלו מתגלגלות בחוריהן ונוזל סמיך ואפור מלווה בדם החל נוזל מתוך אוזניו. הוא מת כעבור שתי דקות. אברשה יצא מהאוטובוס והחל ללכת ברגל. דרומה.

name-2-1.JPG

רגע אחד אחרי…