יום שבת 5 ינו'
2008
רותי שבה הביתה מסוף שבוע אצל ההורים, השמש כבר שקעה והמועקה של השבוע החדש שבפתח השתלטה עליה לחלוטין. ביטנה הייתה נפוחה מכל המטעמים שזללה לה להנאתה וכעת היא הצטערה על החזירות הזאת ששוב תקפה אותה בבית ילדותה. היא התיישבה על הרצפה ליטפה את החתולוזאורוס שלה פוסטינור ברכות וחשבה על הוריה היקרים
היא חשבה על תומר, החבר שלה מהתיכון, איתו היא נפגשת כמעט כל פעם שהיא מגיעה להורים
ובכל זאת תומר גמר, בפנים הוא גמר. היא ניגשה לשידת העץ שלה, פתחה את המגירה, הוציאה את הקופסא הקטנה ושלפה קפליה אחת. היא בלעה את הקפליה, כרגיל, ללא מים.
את מועקת השבוע הארוך שבפתח היא מסמסה בדרכה הייחודית והנעימה. זו לשונו הירקרקה, הקרירה והמחוספסת של פוסטינור המעוררת אצלה זיכרונות מבית אבא ומשכיחה את הצרות.
