שש – יוהאן קוטל הג'ירפות

יוהאן קוטל הג'ירפות נולד בזימבאבווה למשפחה אנגלוסקסית עשירה שבבעלותה מכרות, מפעלי זיקוק, שטחים חקלאיים וחוות ענק. בצעירותו נחשב יוהאן קוטל הג'ירפות לכבשה השחורה במשפחה. הוא עשה בעיות בבתי הספר, הוא עזב את הבית בגיל צעיר ויצא למסעות ארוכים ברחבי היבשת. באחד ממסעותיו, פגש יוהאן קבוצה של ציידים אשר סיפרו לו שלאחר שהקרנפים נכחדו כמעט לחלוטין הם התחילו לצוד ג'ירפות בשביל הקרניים שלהן. מסתבר שיש להן את אותן התכונות הרפואיות השקריות שיש לקרני הקרנפים. כך האמינו במקומות מסויימים אשר בהם, למזלו של יוהאן ולרוע מזלן של הג'ירפות, חיים  אידיוטים עם מספיק כסף. שם, כבר שנים קיים וככל הנראה גם בשנים הבאות יתקיים שוק מפותח לקרני הג'ירפות. עד לאותה התקופה יוהאן היה עדיין רק יוהאן. את שמו – יוהאן קוטל הג'ירפות – הוא קנה לעצמו ביושר, עד כמה שצייד ג'ירפות וסחר לא חוקי באיבריהן יכול להיכנס תחת הקטגוריה של עיסוק ישר. ג'ירפות רבות קטל יוהאן, ג'ירפות בוגרות וגי'רפות צעירות, ג'ירפים תמירים וחזקים וג'ירפות בהריון, יוהאן שלנו לא חס על אף ג'ירפה או ג'ירף. אך ליבו של יוהאן, לא רק שלא התקשה למראה גופות הג'ירפות בכל יום, ליבו התרכך יותר ויותר. יום אחד, למחרת אותו היום בו טבח יוהאן ג'ירפה אחת בהריון מתקדם וג'ירף אחד שנולד כמה שנים לפניו, מאס יוהאן בשגרת הצייד והחליט לנסוע לאירופה. ראשית, חזר יוהאן לבית משפחתו, עשה הרבה בלגן ויצא עם הרבה מאוד כסף. משם המשיך להולנד והחל ללמוד בבית ספר לאומנות (הוא התמקד בעיקר באומנות מודרנית) ולאט לאט התוודע לחיי הלילה ולעושר התרבותי שהעיר הציעה. יוהאן התנסה בסמים שונים, ביחסי מין מגוונים ואפילו אכל צ'יפס עם מיונז ואת הדגים האלו שההולנדים מוכרים ברחוב. מדי פעם עוד היו רגעים שבהם התגעגע יוהאן לחייו הקודמים, לחברת הציידים וליין זול עם צלעות ג'ירפה סביב למדורה. אבל היה לו ברור שעל העושר התרבותי וחיי המין הסוערים שסיפקה לו העיר הוא כבר לא יוכל לוותר.

כמה דורות אחורה באילן היוחסים של קרצייה א' (שחייה בקיפולי האשכים של כלבו של יוהאן), הייתה הקרצייה האם הגדולה הידועה בשם קרציולוש (קרצייה ב'). קרציולוש הייתה דמות מאוד דומיננטית בקהילה ושמה יצא למרחוק (בערך מאזור הרקטום ועד לבפנוחו של האוזניים). בפלח הימני מספרים שהיא חיה במשך תקופה לא קצרה, ממש בקצה של הזין של הכלב הראשון של משפחת המלוכה הבלגית. בכל אופן, בערך מאז שיוהאן העביר את הכלב שלו למזון יבש בטעם אווזי בר בר ברוטב ירקות שורש, מצצה קרצייה א' את דמו ביתר תאבון והשפיעה על התנהגותו של הכלב של יוהאן. הכלב של יוהאן החל להעלם מהבית להתגרד על גדרות בתים. באחד הימים, יוהאן יצא לחפש את כלבו ומצא אותו מתגרד על ביתו של יורגן, לפתע הופיעה בחורה מוזרה עם שני ברנשים. מהר מאוד הוא נזכר שהוא כבר ראה אותה קודם, היא הייתה איתו באותה הכיתה בביה"ס ללימוד הולנדית. בדיוק באותו הרגע שיוהאן קוטל הג'ירפות הבחין באולאן בת-הר, החל כלבו של יוהאן ליילל באופן יוצא דופן ומסיח דעת ובצידו השני של הרחוב עבר הילד שישוואנאדו. הילד שישוואנאדו היה הבעלים הקודם של הכלב של יוהאן, בן למשפחת פליטים שגרה בפחון שבגן ציבורי מוזנח. הילד שישוואנאדו הריח יותר מדי דבק עד שיום אחד שכח מי זה הכלב הזה שמנדנד לו. אז הוא גירש אותו. יום לאחר מכן התעורר הילד שישוואנאדו והצטער מאוד על מה שקרה, הוא נזכר בכל פרט. אבל הוא רצה לשכוח, אז הוא חזר למרתף של דודו הנגר מריוס והריח דבק. מספר חודשים לאחר מכן הוא כבר לא זיהה את עצמו במראה והיה מסתובב כל היום ברחובות עם פחיות קטנות של דבק נגרים בכיסים.

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה אולאן בת-הר, גיהנום, יוהאן קוטל הג'ירפות, יורגן שוורצחייסקי, כלב, להריח דבק, רחמים טוחטנבאום, רקטום.‏ קישור ישיר לפוסט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים