מקרה האוזן הטראגי של יורציק ברווזסקי – V בחדר המיון (1:0 לחיפושית המעופפת) + מונית

 

יורציק בחדר מיון בבית חולים מחורבן

 

 

יצאה ולא שבה. דקה, שתיים, עשר, עשרים?

– הלו אחות, מים…

– קח, טוב תגיע לקבלה, נשחרר אותך

קח שניים כאלו ביום, ומזה תשים שתי טיפות שלוש "פעם ביום", עמוק באוזן ותזיז ככה קדימה אחורה, מבין?!?! יאללה שלום ותרגיש טוב.

יצא יורציק יקירנו מבית החולים וצעד אל הכספומט

בדרך לכספומט

עם אוזן מדממת וכאב איום

שקית ביד אחת

בתוכה טיפות וכדורים לשתות

הולך ומתנדנד

כשיכור עלוב כבטלן עצוב

שולף את הכרטיס

מקיש מספרים וסופר שטרות

פונה אל הכביש

בצעד מהוסס מחפש מונית

עוצר ומתיישב

מקווה לשקט ללא שיחה

מתחמק ומתנתק

משתדל להעלם ללא הצלחה

יורציק הוציא כסף ועלה על מונית.

נהג מונית: המחשבה קודמת למילים, והמילים מתארות את המחשבה. רק אחריי שהמחשבה כבר קיימת אנו מחפשים את המילים הנכונות לתאר אותה ואז המחשבה יכולה לבוא לידי ביטוי. יתרה מזאת, יש הסבורים כי ישנם בראשינו הרבה מחשבות שלא הבשילו לשלב מילולי. אלו מחשבות שנמצאות אצלנו בצורה מסוימת של התת-מודע. ואם אנחנו פוגשים מחשבה דומה במצב מנוסח, נאמר כתובה בספר או מוצגת בסרט, אנחנו חווים הזדהות מאוד אינטימית עם המחשבה, תחושה שמישהו פה אומר דברים שתמיד חשבנו עליהם אבל אף פעם לא הצלחנו או בכלל ניסינו לנסח. כשהיצוג של המחשבה הוא וויזואלי זה נדמה כמו דז'ה-וו אבל כשהייצוג הוא מילולי האדם פשוט מזדהה עמוקות. וואללה מה איתך למה ככה אתה שתקן?

– אל תשאל עזוב, אני צריך שקט במחילה

– עד כדי כך המצב גרוע?

– כן

נהג המונית: אתה יודע מה חשבתי אתמול, וזה בעצם נשמע מאוד הגיוני כשחושבים על זה קצת או אולי קצת יותר. אז מה שחשבתי זה שחתונה זה קצת כמו להביא ביד עם משחת שיניים, בהתחלה זה שורף, אח"כ מתרגלים, הסוף צפוי והפלורואיד מיותר בכל מקרה. מה אתה אומר?

יורציק: אאאהההה…

נהג המונית: אתה יודע אני מכיר מישהו שמת בגלל שכשהוא ירד עם הכלב של סבתא שלו מדירתה שבקומה השביעית הוא נפל וחטף את המפתח של הבית ישר בתוך העין. כשהוא עלה חזרה, הוא צעק לה שתפתח לו את הדלת אבל היא, היא לא הבינה מה קורה. היא הסתכלה בעינית, ראתה אותו עם המפתח בעין והתעלפה. הוא התמוטט על הריצפה אחרי חמש דקות והכלב שלו אכל לו את הראש. כשהיא התעוררה היא פתחה את הדלת וראתה את הכלב מלקקת את גולגולתו הריקה של בנה האהוב וחטפה שבץ. הכלב אגב, אכל גם את הראש שלה, אבל רק אחרי שהיא כבר הייתה מתה.

יורציק: חחרחרחרחררררר…

ברדיו התנגן הלהיט החדש של תחנת גר-גרב"צ הוא לא יצא להם מהפלייליסט כבר כמה שבועות והנהג מזמר את כל המילים

“יש טיפות של שפיך על הסדין

זה לא יורד עם סבון עדין

נשארים תמיד כתמים

הם כמו דבוקים לי לנשמה

אני רוצה כאן נקמה

הבן זונה האכזר

עזב ולא אמר דבר"

נהג מונית: אתה יודע מה חשבתי הבוקר, חשבתי שאל ההקלה המלווה את חירבון הבוקר מצטרפת הרעננות של שטיפת הרקטום במים קרירים ובישום בניחוח אורנים, אני יודע שיום טוב מחכה לי ממש מעבר לפינה. אבל מצד שני, אם אין בנמצא בידה והמריחה נעשת בנייר גס, אני יודע שאפשר להתחיל לשתות כבר על הבוקר כי שום דבר טוב גם ככה כבר לא יכול לקרות ואם זה המצב, אז עדיף כבר שנהיה שיכורים.

יורציק: פרר…פחרר…

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה אהבה, אלוהים, בית זונות, בית חולים, בית כנסת, בית ספר, חור, חרק מעופף, יורציק, ירושלים, נהגוס, עשה לך רב, רקטום.‏ קישור ישיר לפוסט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים