מלכישוע – III

ספר אהוב: עמק הסוסים

סרט אהוב: זנדאלי

זמר אהוב: אלברט

זמרת אהובה: אלברטה

להקה אהובה: בננה רמה

להקה ישראלית אהובה: אתניקס (הוא נורא רצה להוסיף גם את הברירה הטבעית).

אליל ילדות: האיש מהאטלנטיס

גיל ההתבגרות היה קשה לו במיוחד, למלכישוע. הוא סבל כל הזמן, הוא לא גדל כמו שהוא חשב שהוא יגדל, הבנות לא שמו אליו לב, הוא היה חסר ביטחון לחלוטין והוא היה בטוח שלעולם לא יצליח עם אישה. היה לו ברור שהוא לעולם לא יתחתן ולעולם לא תהיה לו משפחה משלו. החרמנות הרגה אותו והכאבים רק החמירו. אבל מלכישוע, למרות התנהגותו ההרסנית שכללה סמים, הימורים וזונות רחוב, סיים את בית הספר התיכון עם בגרות מלאה ותיק אישי נקי מכל רבב או חתימה או אזהרה או כל שטות ילדותית אחרת ומעל הכל, ראוי לציין, ללא אף מחלת מין. כשהתגייס מלכישוע לצבא כולם הביטו בפליאה ברגל הברווזית עם פיסת העור המוזרה והמיותרת הזאת שיש לו. באדישות גמורה הוא ניצל את הפטור שלו מנעליים במשך כל הקיץ וכידוע הקיץ בדרום החם, ארוך הוא, ומייגע. שלא בפניו, יש שהיו קוראים למלכישוע "הברווזן". את הכינוי המרושע הזה המציאה לו רותי, הפקידה של האלוף. כשהייתה רותי בכיתה ד' היא עשתה עבודה אישית על הברווזן, אותו יצור אוסטרלי משונה. מאז ועד היום היא חיכתה שתהיה לה ההזדמנות לקרוא כך למישהו, "הברווזן". מלכישוע התאים בול. מהרגע הראשון שהיא ראתה אותו בסנדלים, היא ידעה שהוא המועמד המוצלח ביותר והסיכוי למצוא טוב יותר בעתיד שווה לאפס. רותי סוף סוף מצאה את הברווזן שלה.

– מאיפה אתה

– אני?! מהקריות

– וואללה, הקריות, איזה מין מקום זה בכלל, הקריות?

– הקריות זה מין מקום כזה, אתה בטח מכיר כאלו, סתם מקום.

– האמת, אני אפילו לא ממש בטוח שאני יודע איפה זה. כשאתה גדל בקרית גת, והקריה הנוספת היחידה שאתה מכיר זה קרית מלאכי, עוד קריות זה לא משהו שנשמע לך מבטיח במיוחד.

– כן, אני מבין על מה אתה מדבר. אצלכם לפחות האוויר בסדר.

כך למעשה מצא מלכישוע את החבר הטוב הראשון שלו ולבסוף גם היחיד. לקראת סיום השירות הצבאי שלו, ערב אחד בשקם של המאפים בבסיס פיקוד דרום הוא הצליח לשים את ידו על שלושת הרוגלעך האחרונים. רגע אחד מאוחר יותר נכנס הספר של הבסיס, ההוא מסלון ארמנאני, ואמר "חסרים שניים למניין, מי רוצה לבוא, יאאללה שלכם, קדימה לערבית, חרא יהודים אתם!". חוץ מהשקמיסט שהיה שם, שנטה להצהיר בפני כל מי שמוכן היה לשמוע שהוא לא אוהב ערביות, היה בחור נוסף שתקע במלכישוע מבט שמשמעותו, ככל הנראה, היתה "אתה בא? זקוקים לנו". הבחור הזה שהיה שם, שווה להתעקב עליו. הוא היה גבוהה מאוד, שני מטרים בערך, אולי אפילו קצת יותר אם היה מתמתח. הוא הגיע לבסיס לא מזמן והיה מסתובב בגב כפוף ובמבט מיואש, היה לו שיער דליל ודק בצבע חום כהה, כמעט שחור ואפשר היה לראות את פדחתו החיוורת מבעד לשיערותיו. שמו היה אליהו, או אליקו בפי אלו שנצטרכו בשמו פעם בפעם.

– אני מלכישוע, איפה אתה משרת?

– הציבו אותי אצל הקרצ"צ הפיקודי. לא היה להם מה לעשות איתי, אני עוד מעט משתחרר אבל המפקד הקודם שלי ממשרד הקרצ"צ הכללי בקריה התפגר מהרעלת מיונז. אז כל הפקודים הישירים שלו נמכרו, כמו צמיתים שבעליהם עבר לעולם הבא.

– אתה באמת רוצה ללכת לערבית? לא הייתי בבית כנסת מאז… וואללה לא זוכר, הרבה זמן.

– לא, לא באמת רוצה, אבל אם אני אספר את זה למפקד שלי, יש סיכוי טוב שאני אצא היום.

– אז יאאללה, בוא נראה מה הולך שם…

כך ממש, באותו הרגע, נקשרו נפשותיהם של השניים עד סוף ימיהם, טוב נו, לא ממש עד סוף ימיהם אבל בהחלט לזמן מה. אין דבר קשה יותר ונדיר יותר, בוודאי כשמדובר בשתי נפשות נכות כל כך, מאשר מציאת חבר של אמת. השניים, למרות כל בעיותיהם האישיותיות וכישוריהם החברתיים המוגבלים, הצליחו לקיים קשר חברי של ממש. הם פתחו את ליבם זה בפני זה ודיברו בינהם על הכל, על הפחד מנשים של מלכישוע ובעיקר מכאלו עם חזה גדול במיוחד ועל הוריו המזניחים של אליקו. לאחר שמלכישוע סיפר לו בעיות הביטחון העצמי שלו, דיבר אליקו על כך שהוא מתבייש בכתפיו השעירות להחריד. אליקו ציין בתסכול שהוא לא יודע למי להצביע "אני רוצה פלגה שפונה לכולם, מפלגה שלא אכפת לה האם אתה ערבי או יהודי, דתי או חילוני, סטרייט או הומו או כל דבר אחר. אבל כולם זונות, אני אומר לך, כולם!". מלכישוע היה הרבה יותר פרגמטי "אני לביבי, צריך ביטחון חביבי, אי אפשר ככה". החברות הנפלאה הלכה והתחזקה, מלכישוע הרגיש דברים שמעולם לא חשב שהם קיימים, ואליקו כמעט התחיל ללכת זקוף, או לפחות קצת פחות כפוף.

–  אהלן מוטי, נשאר רוגעלך?

– לא מותק, מלכישוע כרגע לקח את האחרון, ואז הוא יצא עם אליקו לערבית, מוזרים אלו. תגידי את נשארת היום לשמור או משהו? אני פה כל הלילה.

– וואללה הברווזן והזרבובטלן הלכו להתפלל,זה מעניין. מה אמרת אתה עושה היום?

– אני כאן, כל הלילה במשרד, יש איזה תרגיל אידיוטי, בודקים את הכשרות המבצעים של המטבח של השק"ם, אומרים הולך להיות בלגן עוד מעט. הם חייבים להיות מוכנים האידיוטים האלו.

– סבבה חכה לי על הגג, כרגיל.

– אל תשכחי השפופרת, זרבוב-כלבה, את יודעת, צריך סיכוך.

– נראה אותך גיבור על הגג, זרבוב-בן כלבה.

malkishuawa-3

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה אלוהים, זרבובים, מין בטוח, מלכישוע, צה"ל, רותי.‏ קישור ישיר לפוסט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים