נהגוס פלביוס – 3.

 

3.

nahagos-5.jpg

– תל אביב?
– כן…
– מתי אתה יוצא?
– כשאני מלא
– כמה יש בפנים?
– חמש
– כמה צריך?
– עוד חמש, איתך ארבע
– כמה זמן עוד זה ייקח?
– וואללה לא יודע, כמה שאלות יש לכם היום בחיי, אתה עולה או מה?

 

הוא עלה על המונית והתיישב בפינת הספסל האחורי, זו המרוחקת ביותר מהנהג. בידו שקית ניילון חומה ותפוחה משטרות כסף, הוא פתח את השקית והפריד את השטרות לפי סוג המטבע, שקלים, דולרים ויורו. לאחר מכן הוא סידר כל סוג של שטרות בסדר עולה לפי ערך השטר. הוא גילגל את ערמות השטרות, קשר כל אחת בגומייה כחולה ותחב את הגלילים השמנים בכיסו. את השקית הוא זרק מהחלון. הטלפון שלו צילצל.

 

– הלו
– כן זה אני
– מה קרה לו הפעם למנוול הזה
– סיפורים יש לו זה חנטריש
– לא אני שם עוד רק שעה בערך
– מה זה ?!
– לא, בשום אופן, אתה שומע אותי, אני צריך את הארגזים האלו היום, לא מחר ולא מחרתיים
– תגיד לבן שרמוטה הזה שאם הארגזים עם הבטטות לא מגיעים היום בזמן הוא גמור
– גמור אתה שומע, אני יכול לפרק לו את העסק והוא יודע את זה
– כן כן בטח סיפורים יש לו זה מאנייק
-יאללה חג שמח

הוא ניתק בכעס וסינן מבין שיניו, "כוסשלאימשלומנאייק". נוסעים נוספים הגיעו ועלו, הרכב התמלא והתחיל לנסוע. טיפות קטנות על השמשה, הכבישים עדיין ריקים, הוא כבר ביציאה מהעיר, הירידות התלולות והנוף שנראה ונעלם לחילופין. המערב נראה כולו שרוי בתוך ענן אפור, והרכב נוסע ישר לתוכו. הסטודנט נרדם ברגע שעון לאחור על כיסאו, פיו פעור והוא מזיל ריר ומחרחר בקול רם. משמאלו על הספסל האחורי, בחורה שחורה בלבוש לבן שלא מפסיקה לדבר בטלפון בשפת אמה, שגם היא אינה ברורה לנהג, ומימינו, איש גבוה שעיר ורחב כתפיים במעיל דובון כחול קורא בברית החדשה. צילצול טלפון נשמע, הסטודנט ניעור משנתו

– כן
– אני בדיוק על המונית עכשיו
– אני מאוד מתגעגע
– כן, רק יצאנו
– רק עוד שעה מותק
– אני גם, את…
– ואת, את עדיין יש בך את זה, את המבט החי הזה בעיניים כמו שיש לילדים כשהם רואים משהו חדש. וגם את, בדיוק כמוהם, נפגעת עמוק כל כך מכל גילוי מחריד של המציאות האנושית, באופן שברור שהוא מזיק ונצרב
– הלו, הלו…

השיחה ניתקה.
 
הטלפון צלצל שוב והוא ענה
– אני לא יודע מה קרה, לרגע נבהלתי…
– טוב
– אני מבין
– אולי כדאי באמת

– ידידים
– לא
– את כנראה צודקת

 

מגלגל השטרות חייך בסיפוק הוא חשב לעצמו כמה הם פריארים כל הגברים הצעירים והרגישים האלו ואיזה מין עולם דפוק זה שהם חיים בו. הוא כיחכך בגרונו וניסה לירוק דרך חריץ קטן בחלון, הוא פיספס וגוש ירקרק אפרפר זלג לו על השימשה.

 

nahagos-6.jpg

 

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה בירוקרטיה, חיים קשים, נהגוס.‏ קישור ישיר לפוסט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים