5. אהבה

מצבה של ליפיושינצ'קה מדרדר, היא קודחת ומדמדמת ואצלי כבר אין כסף לאוכל ובוודאי שלא לרופא. היהודים לא נתנו כמעט דבר עבור השעון וכעבור שלושה ימים נותרנו שוב ללא אוכל וללא חימום. בעלת הבית, מרשעת זו, לא רוצה לוותר אפילו על קופיקה אחת וכבר ראיתי את בן דודה העלוב מציץ לחדרי ומחייך. בחור זה, מראהו כשל בנו של השטן, ונוכחותו מבשרת את הרע מכל. חוששני שבקרוב נצטרך לדאוג לסידורי הלוויה. ליפיושינצ'קה יקירתי, לו ידעת מה עזה אהבתי. אבל להתוודות לא אוכל, לא עכשיו, אין זה הזמן המתאים. התיישבתי סמוך למיטתה, נטלתי את כף ידה בעדינות ושרתי לה בשקט בשקט שירי אהבה ישנים, על נסיכות ואצילים, על זונות ואיכרים, ועל עלמות חסודות ושיקויי פיתוי אסורים.

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה אהבה, בית זונות, בית חולים, בית כנסת, ליפיושינצ'קה, לקטוז, מוות.‏ קישור ישיר לפוסט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים