נקודות וכוכבים 2

יש לי מוקוס, והבעיה שלי איתו היא שההמוקוס שלי דביק מדי, הוא דביק וצמיגי. אני לא מצליח להוציא אותו החוצה, אל הטישו. יש לי מוקס דביק צמיגי ועקשן, אני נושף ונושף, עור התוף שלי כמעט מתפוצץ, העיניים שלי כמעט פוקעות החוצה מחוריהן אבל המוקוס, כלום. המוקוס בשלו, נדבק לדפנות הנחיר ורוטט. גורם לרעשים מגעילים ומדי פעם עושה טובה שאיזה שליחטה קטנה עפה ונדבקת לשפם. וככה אני יושב על כיסא העבודה שלי ומנסה להוציא מוקולית אחר מוקולית מתוך הנחיריים ונדמה שעל כל גרם של מוקוס שמואיל בטובו לצאת אל הטישו נוצרים להם שני גרמים חדשים של מוקוס טרי במעמקי האף-אוזן-גרון שלי.

 

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה אלוהים, אני אנווט, ביצים, החלל החיצון, החתול של שרדינגר, כללי, מוחיטו, מנזר, משמעות החיים, פוליטיקה, צב, שירה בציבור, תרחיש.‏ קישור ישיר לפוסט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים