שמונה – סוזן קלופצנהיינץ

סוזן קלופצנהיינץ נולדה בפרבר קטן בדרום מערב ארצות הברית לאם יהודיה, בת למשפחה של ניצולי שואה מפולין ואב הודי שהגיע לבדו בגיל עשרים לארה"ב לאחר שנולד וגדל בעיר קטנה קרוב לכלכתה. הוריה מעולם לא התחתנו וזה ממש לא חשוב למה. אימה של סוזן התעקשה שסוזן תקבל את שם המשפחה שלה וכך אכן היה. מגיל מאוד צעיר היה ברור שיש לסוזן כישרון בלתי רגיל לשפות. בגיל שנתיים היא כבר דיברה אנגלית, פולנית, הודית וספרדית. בגיל חמש היא כבר ידעה עוד חמש שפות רק בזכות הטלוויזיה הרב ערוצית ומגוון המהגרים שחיו סביבה. כשנחשפה לשפה חדשה היא תפשה את הבסיס תוך ימים ולפעמים תוך שעות. יום אחד הוריה שמו לב שהיא התחילה להקשיב בריכוז רב גם לבעלי חיים, היא התחילה להבין את שפתם, את הסימנים שלהם והתקשורת בינהם, ולאט לאט היא הצליחה לתקשר איתם, ליצור דיאלוג עם בעלי החיים. בגיל 12 הבינו גברת קלופצנהיינץ ומר מהרסטרה (אביה של סוזן) שזה לא צחוק וצריך לעשות משהו עם העניין הזה.

<פה סיפור חיים ארוך ובנאלי. חוץ מהקטע של החיות כמובן, צריך לדמיין משהו. נגיד כיתת אמן בנושא שירה אירוטית יחד עם קופי בונובו. סדנה לניהול כעסים עם צבי יבשה מהגאלאפאגוס. קורס העצמה נשית עם תרנגולות הודו מטילות.>

<קפיצה בזמן. סוזן קלופצנהיינץ כבר חוקרת מפורסמת, נמצאת ביערות העד של מרכז אפריקה בסופו של המחקר הגדול של חייה, היא רק מתחילה להבין את משמעות התוצאות של המחקר שלה. המשמעות היא אדירה, היא יכולה להביא לתחילתו של עידן חדש, עידן נפלא.>

יום לפני שסיימה את המחקר שלה על הגורילות של מרכז אפריקה היא כתבה לקולגה שלה כך:

"הממצאים שלי מרגשים עד מאוד, אני צופה שהם יכו גלים לא רק בממסד האקדמי, הם נוגעים לכל אדם באשר הוא אדם ולמעשה בעל חיים. בקרוב, היחס שלנו עם בעלי החיים עומד להשתנות מן היסוד.

נתראה בקרוב,

סוזן."

למחרת בבוקר היתה פשיטה על מחנה המחקר של סוזן קלופצנהיינץ והמחנה כולו הושמד, תושבי המחנה עברו התעללות נוראית. כל יושבי המחנה באותו הבוקר נרצחו באכזריות יוצאת דופן אפילו בשביל חלק זה של העולם. איברים נקרעו מגופות, ראשים נמלקו, קרביים נשפכו והמחנה כולו עלה באש. ישנה סברה שלא היה מדובר בכלל בבני אדם "אולי היו אלו קופי האדם שפשטו על המחנה" סברו אי אלו. בין אותם אי אלו שסברו כך היו שטענו שקופי האדם עומדים להשתלט על העולם, שהם הבינו שסוזן קלופצנהיינץ עלתה עליהם, היא גילתה את התוכניות שלהם והם החליטו לחסל אותה ואת כל מה שעשתה. למזלה של סוזן קלופצנהיינץ, באותו הבוקר היא יצאה לסידורים אחרונים בכפר הסמוך, כשהיא חזרה היא ראתה את שרידי המחנה העולים בלהבות. סוזן קלופצנהיינץ התמוטטה, היא איבדה את ההכרה ונלקחה לבית החולים הכי פחות רחוק. כעבור מספר ימים היא לפתע התעוררה ודרשה שיקחו אותה במהירות לבית השימוש. שם התיישבה ובעזרת שתי אצבעות גמישות הוציאה הֶחְסֵן נַיָּד עטוף בפראפילם מתוך הישבן. היא קילפה את הפראפילם והחביאה את ההֶחְסֵן נַיָּד בין בגדיה וחזרה למיטתה.

במשך כמה שנים אפף אותה הפחד והיא לא עשתה כלום עם תוצאות המחקר שלה. כולם חשבו שהכל אבד, איש לא ידע על הגיבוי המסתורי. לאחרונה החליטה סוזן קלופצנהיינץ לחזור לתוצאות המחקר שלה ולפרסם אותן.

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה אבא, אלוהים, אלימות, גמד גינה, חיים קשים, כללי, לקטוז, פקודות שנכתבו בדם וחרא, צדק חברתי, קוף, קופי אדם, קוצים, קיפי בן קיפוד, תרחיש.‏ קישור ישיר לפוסט.

2 תגובות על שמונה – סוזן קלופצנהיינץ

  1. מאת אברהמוס הקדוש‏:

    אתה גאון etc

  2. מאת timsach‏:

    מה ששהוא מעלי אמר

    ציפיה דרוכה להמשך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים